נוריס לפתוח והובלות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.המערערת זכתה במכרז של משרד הביטחון לביצוע עבודות תשתית ועפר במחנה ציפורית. לטענת המערערת, היא נאלצה לשלם סכום של 4.9 ₪ למ"ק של עפר שנחפר והוצא על ידה (להלן: עודפי החפירות), וזאת בניגוד להצעתה במכרז ובניגוד להסכם בינה לבין המשיב. המערערת תבעה השבה של הסכומים ששילמה עבור עודפי החפירה, בעילות של כפייה, עושק, טעות והטעייה.

2.בית משפט קמא עמד על הראיות שהובאו לפניו, לרבות מסמכים ותכתובות לפני ואחרי המכרז, ומצא כי המערערת ידעה והסכימה לשלם עבור עודפי החפירות.

על מסקנה זו של בית משפט קמא נסב הערעור דכאן.

3.לאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים ושמענו טיעוניהם, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולאמץ את פסק הדין של בית משפט קמא על כל קביעותיו ומסקנותיו.

נציין, כי בית משפט קמא מנה שורה ארוכה של אינדיקציות המעידות על כך שהמערערת ידעה, סברה וקיבלה מראש את הדרישה לתשלום תמלוגים למינהל מקרקעי ישראל. כך, לדוגמה, במכתבה של המערערת מיום 31.3.2003 – לאחר הבירור שנערך עמה בנוגע להצעתה –נכתב במפורש ובאופן חד משמעי כי המערערת עומדת מאחורי מחירי המכרז, לרבות ההנחות שניתנו על ידה, וכי "הננו יודעים כי אם נדרש לשלם תמלוגים למינהל ו/או אגרות ותשלומים אחרים לכל גורם אחר בגין עודפי החפירה לא נבוא בתלונות או בתביעות למשרד הבטחון בשל כך...".

לא שמענו כל הסבר המניח את הדעת, כיצד תביעתה של המערערת עולה בקנה אחד עם המכתב הנ"ל, המדבר בעד עצמו.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. המערערת תשא בשכר טרחת המשיב בסך 40,000 ₪.

ניתן היום, י"ב בכסלו התשע"ג (26.11.2012).