יעקב פורוש ואח' נ' חוה (גרליץ) דיישט ואח'

פסק-דין

1.לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת (ג' לוין), בה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

2.בין הצדדים מתנהל סכסוך שיסודו בהסכם למכר דירה. ביום 8.2.08 ניתן פסק בורר נגד המערערים. ביום 14.4.08 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבורר (ה"פ 7156/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים). המערערים עתרו לביטול הפסק ביום 11.5.08 (ה"פ 7173/08). בדיון בשתי הבקשות, ביום 27.10.08, טענו המשיבים כי הבקשה לביטול הפסק הוגשה באיחור ובלא בקשה להארכת מועד, ולפיכך יש לדחותה. בית המשפט קיבל את הטענה, דחה על אתר את בקשת המערערים ואישר את פסק הבוררות.

3.ביום 2.12.08 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 27.10.08. יוער, כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 30 ימים מעת מתן ההחלטה (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי)). אם ההחלטה ניתנה במעמד המבקש, מתחיל אז מנין הימים; אף אם ההחלטה ניתנה שלא בנוכחותו, מנין הימים מתחיל אותה עת, ובלבד שהמבקש הוזמן כדין לשימוע; לעומת זאת, אם ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות המבקש ובלא שהוזמן כדין, יראו את יום ההמצאה לידיו כיום מתן ההחלטה (תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי). יצוין, כי יום מתן ההחלטה אינו נכלל במנין הימים (סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981).

4.אין מחלוקת, כי המערערים נכחו בבית המשפט ביום 27.10.08. אף אין מחלוקת, כי העתק מן ההחלטה לא נמסר לידי בעלי הדין בו ביום. טענתם של המערערים היא, כי החלטתו של בית המשפט הוקראה בחלקה בלבד. הלכך נטען, כי יש למנות את התקופה להגשת בקשת רשות הערעור מיום המצאת ההחלטה, הוא יום 1.12.08 (לגרסת המערערים). לחלופין נטען, כי בנסיבות העניין קיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. המשיבים טוענים, כי ההחלטה הוקראה במלואה. נוסיף, כי ביום 12.11.08 נשלחה ההחלטה בפקסימיליה על ידי בא כוח המשיבים לבאת כוחם דאז של המערערים.

5.בהחלטתה של כבוד הרשמת נקבע, כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח שהחלטת בית המשפט המחוזי לא הוקראה בפניהם במלואה. על כן נקבע, כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור נמנה מיום ההחלטה. ברור, כי אם מונים את שלושים הימים מיום 27.10.08, הרי עד ליום הגשת הבקשה להארכת מועד – 2.12.08 – חלפו למעלה משלושים ימים. כבוד הרשמת אף דחתה את טענות המערערים לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד. כן נדחתה טענתם כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור גבוהים.

6.כאמור, החלטתו של בית המשפט המחוזי לא נמסרה לידי בעלי הדין עם הקראתה (החלקית או המלאה). מצב דברים כזה מעמיד קושי בפני אדם המבקש להשיג על ההחלטה בפני ערכאת הערעור, וכן בפני פרקליטו. אף אם שומעה ההחלטה במלואה, קשה לצפות שהשומע יזכור במדויק מה נאמר בה. על כן עלולה להיווצר בעיה שעה שבעל הדין מעוניין להגיש בקשת רשות ערעור (או ערעור) בלא שנוסח מלא של ההחלטה מונח בפניו. יחד עם זאת, ברור שאם ההחלטה הוקראה אך לא נמסר העתק בו במקום לבעלי הדין, קיימת חובה לנסות ולהשיג בהקדם את הנוסח המודפס. מכל מקום, בנסיבות המקרה הנוכחי איני רואה צורך להכריע בשאלה מתי יחל מנין הימים שעה שבית המשפט מקריא את ההחלטה אך אינו מוסר על אתר העתק הימנה לבעלי הדין. כזכור, במקרה בו עסקינן קיימת מחלוקת האם ההחלטה הוקראה במלואה או רק בחלקה. אף בנקודה זו אין צורך להכריע. זאת, משום שנסיבות העניין מצדיקות לטעמי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

7.כאמור, ההחלטה ניתנה ביום 27.10.08. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 2.12.08. כלומר, עד להגשתה של הבקשה חלפו 36 ימים. משמע, גם אם מחשבים את התקופה מיום מתן ההחלטה, אין מדובר באיחור משמעותי כאשר ההחלטה לא נמסרה בו במעמד לבעלי הדין. על רקע זה, ראוי היה להאריך את המועד, שכן הנסיבות מגיעות כדי "טעם מיוחד".

8.אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטתה של כבוד הרשמת ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור לתקופה של 10 ימים מעת המצאתו של פסק דין זה לידי המערערים. שכר טירחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪ יחול על פי התוצאות של בקשת רשות הערעור. היה והמבקשים לא יגישו בקשת רשות ערעור, ישאו הם בשכר טירחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.09).