נטליה זברוב נ' עו"ד דויד סער

פסק-דין

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי (ברע"א 1358/15) מיום 26.2.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לפטור מתשלום האגרה וסכומה הועמד על 100 ש"ח, וכן נקבע כי סכום העירבון יועמד על 500 ש"ח.

1.המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו נדחה ערעורה על החלטת הרשמת של אותו בית משפט הדוחה את בקשתה לפטור מהפקת עירבון, ומעמידה את העירבון בערעור על סכום של 1,500 ש"ח. במקביל הגישה המערערת בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

2.ביום 26.2.2015 קבע הרשם ג' לובינסקי כי למערערת לא עומד הפטור הסטטוטורי הקבוע בתקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, היות שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כן קבע הרשם, כי ניתן לצאת מנקודת הנחה שמצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים, אך ספק עם בקשת רשות הערעור, באופן בו היא הוגשה, מגלה עילה להתערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". כמו כן נקבע, כי לא ניתן לומר שסיכויי ההליך גבוהים במידה המצדיקה פטור מהפקדת עירבון. על כן, קבע הרשם את סכומי האגרה והעירבון כאמור לעיל.

3.מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי היא קיבלה פטור מתשלום אגרה בבית המשפט המחוזי, וכי היא אינה צריכה לשלמה בבית משפט זה. כן היא טוענת, כי על פי השוברים שהיא קיבלה – עליה לשלם סך של 1,000 ש"ח ולא סך של 500 ש"ח, כפי שקבע הרשם ג' לובינסקי בהחלטתו מיום 26.2.2015. לבסוף מציינת המערערת כי אין לה יכולת כלכלית כלל וזאת בנוסף למצבה הבריאותי הקשה.

4.דין הערעור להידחות. ראשית אפנה להחלטתי בבש"א 1131/15 מיום 31.3.2015, במסגרתה דחיתי את ערעורה של המערערת בעניין תשלום אגרה ועירבון בתיק אחר. בדומה, במקרה הנוכחי, לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). המערערת לא הציגה תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבה הכלכלי. גם לגופם של דברים, המערערת לא הצביעה על נימוקים שיצדיקו התערבות בהחלטתה של הרשמת. כן יצוין, כי תשלומי האגרה והעירבון הועמדו על סכומים נמוכים יחסית, ועל כן ניכר כי מצבה הכלכלי של המערערת נלקח בחשבון על אף הספק המתעורר בשאלת התערבות בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

5.פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והם חוסר יכולת כלכלית וכי נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. אשר לחיוב בעירבון, הלכה היא כי בבקשה לפטור מעירבון נדרש להוכיח כי סיכויי ההליך בעלי ממשות גדולה יותר מאשר בבקשה לפטור מאגרה (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007)). במקרה שלפניי קבע הרשם מהטעמים המפורטים בהחלטתו, אשר מקובלים עליי, כי ההליך אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מעירבון. משכך, קל וחומר כי אינה מתגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מאגרה.

6.אשר לטענת המערערת כי בבית המשפט המחוזי היא קיבלה פטור מתשלום האגרה, אף אם אכן כך היה – כפי שציינתי בעבר – אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (7.7.2014)).

7.לעניין השוברים שהמערערת קיבלה, הרי שהיא אינה נדרשת לשלם סכום גבוה מזה שנקבע בהחלטתו של הרשם ג' לובינסקי מיום 26.2.2015, וככל שמתעוררת שאלה בניהול השוברים, היא תוכל לפנות למזכירות בית המשפט לשם בירור.

1.סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערערת תשלם את האגרה וכן תפקיד את העירבון בסכומים שקבע הרשם ג' לובינסקי בהחלטתו מיום 26.2.2015, תוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. לא תעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת.

ניתן היום, י"א בניסן התשע"ה (31.3.2015).