חברת אברהם כהן ושו"ת חברה קבלנית ואח' נ' יהודית כהן ואח'

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני (ע"א 4732/13-א') מיום 21.8.2013 שבה נדחתה בקשתו של המערער לסלק על הסף ערעור שהגישו המשיבים 1-2 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 18.4.2013, מחמת איחור בהגשתו.

מהחלטת הרשם עולה כי הצדדים נחלקו בשאלה האם חל על המקרה דנן סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), קרי: אם ההחלטה מיום 18.4.2013 (להלן: ההחלטה מיום 18.4.2013), העומדת כאמור ביסוד ההליך העיקרי, תוקנה בשלב מאוחר יותר כך שמניין הימים להגשת ערעור עליה החל מיום ההחלטה בבקשת התיקון.

בהחלטתו ציין הרשם כי לאחר שניתנה ההחלטה מיום 18.4.2013 הגישו המשיבים 1-2 לבית המשפט קמא בקשה לתיקון טעות סופר. על פי האמור בבקשה, הושמטו באופן מקרי מעמוד 12 להחלטה, בהתייחס לסוגיית דמי שכירות שנדונה שם, התיבות "מחלקו של מר יעקב כהן". לאחר שהוגשו לבית המשפט תגובה ותשובה, החליט בית המשפט ביום 20.5.2013 כי "דמי השכירות יהיו אכן מחלקו של מר כהן כמבוקש בבקשה" (להלן: ההחלטה בבקשת התיקון) לפיכך קבע הרשם כי מההחלטה בבקשת התיקון יוצא שבית המשפט קיבל את הבקשה לתיקון השמטה מקרית, לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, דבר המחיל את סעיף 81(ג) לחוק לצורך קביעת המועד להגשת ההליך הערעורי.

מכאן הערעור שלפניי בו טוען המערער 2, המשמש כונס הנכסים של המערערת 1 (להלן: המערער) בין היתר כי החלטתו של בית המשפט מיום 20.5.2013 אינה מבטאת תיקון טעות סופר בפסק הדין בהדגישו כי היא מתיישבת עם הסעד שהתבקש בבקשה שהגיש לבית המשפט ביום 14.2.2013, שהתקבלה בהחלטה מיום 18.4.2013 (להלן: הבקשה מיום 14.2.2013). בנוסף לכך טוען המערער בערעור כי בהחלטות מאוחרות יותר הפנה בית המשפט להחלטתו מיום 18.4.2013 בקובעו כי היא ברורה ואינה מצריכה הבהרה ומכאן שלא ניתן לראות בהחלטה בבקשת התיקון כהחלטה מתקנת.

להשלמת התמונה אציין כי בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לצרף לערעור את הבקשה מיום 14.2.2013.

לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ככלל, התערבות ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם אינה נעשית בקלות (ראו בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (11.11.2012)). כמפורט להלן, במקרה דנן החלטתו של הרשם צודקת לגופה ולכן ממילא אינה מלמדת על סטייה ממתחם שיקול הדעת. הטעויות שבית המשפט מוסמך היה לתקן במסגרת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט הן בעלות אופי טכני וזאת להבדיל משינויים מהותיים בפסק הדין (ראו ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט, פ"ד נז(5) 462 (2003); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 442-441 (מהדורה שלישית, 2012)). במקרה שלפניי, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 18.4.2013, כי המערער זכאי לגבות דמי שכירות המתקבלים מהמקרקעין המצוינים שם, ובהחלטתו בבקשת התיקון קבע כי "דמי השכירות יהיו אכן מחלקו של מר כהן כמבוקש בבקשה". ניתן לראות בכך אפוא כתיקון טעות הנופלת תחת העניינים המותרים בתיקון על פי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. טענות המערער בערעורו אינן מראות אחרת. זאת ועוד; טענת המערער כי ההחלטה בבקשת התיקון עולה בקנה אחד עם תוכן הבקשה שהגיש ביום 14.2.2013 מחזקת את המסקנה כי המדובר בתיקון טכני של ההחלטה מיום 18.4.2013. על כן, צדק הרשם בקובעו כי בהינתן תחולתו של סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט הוגש ההליך העיקרי במועד.

לנוכח האמור, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, י"ג בחשון התשע"ד (17.10.2013).