אמנה עבד רבה ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.בפנינו עתירה המכוונת לקבלת מעמד בישראל במתכונת שהוגדרה "תעודת זהות זמנית מסוג א/5" או "אישור שהייה כדין בישראל" עבור העותרים, שהם בני משפחה אחת.

2.העתירה הוגשה ביום 27.12.2017, ובצדה בקשה למתן "צו ארעי ו/או צו ביניים". העתירה והבקשות שבצדה נוסחו באופן כוללני ביותר, ועל כן הוריתי לעותרים להגיש עתירה מתוקנת שבה יפרטו את הרקע העובדתי הרלוונטי וכן יצרפו את הנספחים הדרושים לתמיכה בטענותיהם. בהמשך לכך, הגישו העותרים עתירה מתוקנת.

3.בעתירתם המתוקנת ציינו העותרים כי ביום 17.10.2017 הם פנו למשיב בבקשה להנפיק להם היתרי שהייה, אלא שפניה זו לא נענתה. עוד צירפו המשיבים העתק של מכתב הפניה שלטענתם נשלח למשיב, וכן אישור מסירה של דבר דואר מיום 25.10.2017 שעליו חתום בא-כוח העותרים. מן המכתב עולה כי העותרת 1 היא אזרחית ישראלית, כי העותר 2, הנשוי לה, הוא תושב אזור יהודה ושומרון, וכי העותרים 6-3, ילדיו של העותר 2, הם תושבי האזור גם כן. במכתב צוין עוד כי בני משפחתם של העותרים "עזרו באופן ממשי לכוחות הביטחון".

4.ביום 7.1.2018 ניתנה החלטה המורה על הגשת תגובה מקדמית לעתירה. כמו כן, ניתן צו ארעי לפיו העותרים לא יורחקו מישראל עד למתן החלטה אחרת.

5.בתגובתו המקדמית של המשיב נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת וכן מחמת אי מיצוי הליכים. המשיב טוען כי מבדיקה שערך עולה שלא קיימת כל בקשה מטעמם של העותרים, וכי אף לא נשלח לעותרים מכתב מטעמו על כך שבקשתם נקלטה בה ונמצאת בטיפול, כפי שנעשה במסגרת הטיפול בבקשות מסוג זה כעניין שבשגרה. המשיב טוען כי מן הנספחים שצורפו לעתירה לא ניתן ללמוד בבירור שהמכתב אכן נשלח אליו, שכן האישור בדבר מסירתו של דבר הדואר אינו נושא את פרטי העותרים או הבקשה. עוד טוען המשיב כי העותרים כלל לא פנו אליו טרם הגשת העתירה בבירור ביחס לטיפול בבקשתם. המשיב מציין אף כי נמסרה לבא-כוחם של העותרים פרטי יצירת הקשר עם הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים על מנת שיוכלו להגיש את הבקשה ולוודא כי היא אכן נקלטה ונמצאת בטיפול.

6.ביום 9.4.2018 ניתנה החלטה נוספת שהורתה לעותרים להגיש תגובה לתגובתו המקדמית של המשיב. ביום 16.4.2018 הגישו העותרים תגובה כאמור ובה עמדו על טענתם כי בקשתם הוגשה במועד כנטען בעתירה.

7.דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כפי שצוין בפתח הדברים, העתירה המקורית שהוגשה על ידי העותרים נוסחה באופן כוללני ולא הונחה בה תשתית עובדתית של ממש לביסוס הסעדים המבוקשים בה. למרבה הצער, גם העתירה המתוקנת שהוגשה על ידי העותרים לקתה בכוללנות רבה ולא כללה תשתית עובדתית כנדרש. למעשה, את הרקע העובדתי הדל לעתירה ניתן היה ללמוד רק מן המכתב שצורף לה כנספח, ואף בו נכללו רק טענות בעלמא, ללא כל פירוט. למעשה, כלל לא נטען במפורש מהו הטעם שעל יסודו טוענים העותרים כי הם זכאים לקבלת מעמד בישראל. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 1981/16 סטל נ' מדינת ישראל – שב"ס (10.3.2016); בג"ץ 2181/17 דורון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 וההפניות שם (26.6.2017)). על כך ניתן להוסיף כי דומה שיש ממש בטענה כי טרם מוצו ההליכים הנדרשים מול המשיב. אכן, העותרים צירפו לעתירתם את המכתב שנשלח לכאורה למשיב. עם זאת, לטענת המשיב לא התקבלה אצלו כל פניה מסודרת מטעם העותרים. בין המשלוח הנטען של המכתב לבין הגשת העתירה דנן חלפו חודשיים, והעותרים לא טענו כי ניסו לברר מה עלה בגורל פנייתם. דומה כי היו בפני העותרים אפשרויות פעולה נוספות מול המשיב, שלא מוצו, כגון פניה בניסיון לברר האם מכתבם התקבל ומהו מצב הטיפול בו. פנייה לבית המשפט אינה אמורה להחליף ניסיונות פנייה מסוג זה שמתחייבים לכאורה על-פי ניסיון החיים והשכל הישר (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 347-346 (2017)).

8.למותר לציין כי דרכם של העותרים להגשת בקשה מסודרת ומנומקת בעניינם למשיב עודנה פתוחה, וכפי שצוין בתגובה המקדמית לעתירה, הפרטים הרלוונטיים לצורך כך אף הועברו ישירות לבא-כוחם.

9.סוף דבר: העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 1,500 שקלים.

ניתן היום, ג' באייר התשע"ח (18.4.2018).