ח'אלד מזאריב נ' נשיא המדינה ואח'

פסק-דין

1.בראשית הדיון הסכים בא כוח העותר, כי לא היה מקום לצרף את נשיא המדינה כמשיב בעתירה, נוכח הוראתו של סעיף 3(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה, התשכ"ד-1964, ולבקשתו נמחקת העתירה ככל שהיא מתייחסת לנשיא המדינה.

2.העותר נעצר בירדן ביום 9.10.99, נשפט בעבירה של יצוא סם מירדן ונדון, בין היתר, לעשר שנות עבודה קשה. בפברואר 2001 בצע ניסיון בריחה מהכלא, נורה ונתפס ועונשו הוחמר.

בהחלטת ממשלה מיום 23.11.03 הוחלט, כמחווה כלפי מדינת ירדן לרגל חג עיד אל-פיטר, לשחרר עשרה עצורים ואסירים ירדנים הכלואים בישראל (להלן: האסירים). עתירת העותר מכוונת כנגד שחרור האסירים הירדניים, נוכח זאת שהירדנים מצידם אינם משחררים אסירים ישראלים הכלואים אצלה, ובכללם את העותר עצמו. עתירתו היא, שנוציא צו על תנאי וכי נורה בצו ביניים על עיכוב שחרורם של האסירים.

2. מתגובת פרקליטות המדינה למדים אנו, שעניינו של העותר מטופל על ידי הגורמים המוסמכים, אך לדעתם של האחרונים אין בנסיבות העניין, ומשיקולים מדיניים, לקשור בין המחווה של שחרור אסירים ירדנים לבין הפעולות הנעשות בעניינו של העותר. עוד מובהר בתגובה, ששיקולים מדיניים הם שהכתיבו גם את עיתוי ביצוע המחווה ואת היקפה. ענייננו, איפוא, בנושא מדינו מובהק, הכולל החלטה על שחרור אסירים מכלאם בעקבות משא ומתן מדיני. על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, אין הוא נוהג להתערב בהחלטות ממשלה בעלות אופי מדיני מובהק. כך ראוי שננהג גם בענייננו. לפיכך, ועם כל ההבנה לאכזבתו של העותר, אין עילה שנתערב בהחלטת הממשלה נשוא עתירה זו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ל' בחשון תשס"ד (25.11.2003).