אל-סוף נואף נ' מפקד כוחות צה"ל לאיזור איו"ש ואח'

פסק-דין

1.העותר הורשע ביום 4.1.88, בבית המשפט הצבאי בשכם, במסגרת עסקת טיעון, במספר עבירות שהעיקריות שבהן הן חברות בארגון הפת"ח, מעורבות ברציחתו של החייל עקיבא שאלתיאל ז"ל, נסיון לרצח של תושב האזור שנחשד בשיתוף פעולה עם השלטונות, החזקת רימוני יד וכלי נשק אחרים וירי רימון לעבר אוטובוס ישראלי. על העותר נגזרו 17 שנות מאסר החל ביום מעצרו 25.7.86.

העותר פנה אל המשיב בבקשה להקל בעונשו ובקשתו נדחתה. לפיכך עתר לבית משפט זה "במטרה לקבל הסבר וסיבות לשלילת בקשתו, ודיון חוזר באפשרות הקלה בעונש". פרקליטות המדינה הגישה תגובה ראשונית לבקשה.

2.סמכותו של המשיב להקל בעונש מקורה בסעיף 44 לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) תש"ל1970- לפיה רשאי מפקד האזור "לעיין בכל זמן בגזר דין של בית משפט צבאי שאושר ויהיה מוסמך להמתיק את גזר הדין או למחול אותו".

כפי שעולה מתגובת פרקליטות המדינה דן המשיב, האלוף עוזי דיין, בבקשתו של העותר ביום 25.11.86 והחליט לדחותה. ביום 1.5.97 הובאה העתירה לפני המשיב, שחזר ועיין בבקשת העותר להקלה בעונש, ואחרי עיון בחומר החליט לא לשנות את החלטתו הקודמת, מן הטעם שהעותר אינו ראוי להקלה בעונשו, לאור מכלול העובדות שבעניינו. לענין זה ראוי להוסיף כי במבוא לתגובת הפרקליטות פורטו העבירות שבהן הורשע העותר שחומרתן גלויה על פניהן.

3.מבלי להתייחס לשאלה העקרונית אם זכאי מי שהורשע לעיון נוסף בגזר דינו, אחרי שנדחתה בקשתו, ברור כי במקרה הנדון זכה העותר בעיון נוסף כזה. כמו כן, הובא, כאמור, בתגובת הפרקליטות הנימוק לדחיית בקשתו.

במצב דברים זה לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב ולפיכך אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97).