רשות העתיקות נ' פורמלי בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.משיב 2 שימש כמנהל יחידת המחשב של העותרת. בשלב מסוים הביעו הממונים עליו חוסר שביעות רצון מעבודתו וסוכם כי הוא יחדל לעבוד. בין הצדדים התגלעה מחלוקת אם משיב 2 התפטר או שפוטר בידי העותרת, שאלה שלה השלכה על היקף התשלומים להם הוא זכאי עם סיום עבודתו. משיב 2 הגיש לבית-הדין האזורי לעבודה תביעה להכיר בפיטוריו, אך בית-הדין האזורי לא ראה לקבל את תביעתו לאחר שמצא כי התפטר מרצונו. ערעור שהגיש משיב 2 לבית-הדין הארצי לעבודה התקבל, ברוב דעות. שופטי הרוב נחלקו אמנם בשאלה אם המשיב פוטר או התפטר, אך מכל מקום קבעו כי בנסיבות העניין זכאי היה לפיצויי פיטורים.

2.מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טוענת העותרת כי על בית-משפט זה להתערב בפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה מחמת "חידושים משפטיים" שהונהגו בו. כך, לטענתם, נקבע בפסק-דינם של שופטי הרוב, בניגוד להלכה הפסוקה, כי די בכוונתה של העותרת לפטר את משיב 2, עליה הודע לו בשיחה שהתקיימה, כדי לגבש את מעשה הפיטורים או, למצער, לאפשר לו להתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. כן נטען, כי בפסק-דינו זיכה אחד משופטי הרוב את משיב 2 בסעד על יסוד עילה שכלל לא נטענה על-ידו ובלא עיון בראיות כלשהן. משיב 2, בתשובתו לעתירה, טען כי לא מדובר כלל בחידושים הלכתיים שכן, לגרסתו, הוא פוטר מעבודתו.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובה לה הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות. בית-משפט זה לא רק שאינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא שאף אין עליו להידרש לכל חידוש הלכתי היוצא מלפני בית-הדין. כך או כך, לא מצאתי בפסק-הדין נושא העתירה סוגיות בעלות השלכה כללית אשר מן הצדק כי ילובנו בידי בית-משפט זה. אף לא השתכנעתי כי בפסק-הדין נפלה טעות משפטית מהותית המחייבת את התערבותנו (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג(2) 529, 536).

4.על יסוד זה ראינו לדחות את העתירה, וכך אנו עושים.

העותרת תשא בהוצאותיו של משיב 2 בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

ניתן היום, ו' בשבט תשס"ה (16.1.2005).