מוחמד מוסא אבו גרארה ואח' נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי יש לכלול אותם ברשימת המפונים מכפר דהנייה. הכפר פונה עם ההתנתקות. ממשלת ישראל קיבלה בשנת 2007 החלטה בדבר סיוע ומתן מעמד למפונים והעותרים מבקשים לקבל מעמד וסיוע ככל המפונים.

2.ברי, כי החלטת הממשלה התייחסה לאלה שהתגוררו בכפר בעת הפינוי, עם יישומה של תוכנית ההתנתקות. העותרים עזבו את הכפר מספר שנים לפני כן ומתגוררים ביישוב שגב שלום. משכך, פשיטא שאין הם נכללים בגדר המפונים מהכפר, הזכאים לקבלת מעמד וסיוע.

3.יחד עם זאת, נראה כי ראוי לאפשר לעותרים, למעט העותר 10, לפנות לוועדת המאוימים נוכח טענותיהם בדבר סכנה הנשקפת להם אם יורחקו מן הארץ לעזה. אשר לעותר 10: עניינו של זה נדון לאחרונה בפני ועדת המאוימים שדחתה את בקשתו. בעת דיון על פי צד אחד עיינו בחומר ביטחוני לגבי העותר 10. אף לאור חומר זה רואים אנו לנכון להבדיל בין עניינו לבין עניינם של העותרים האחרים. נוסיף, כי עתירה קודמת של העותר 10 (ושני בני משפחה אחרים) נדחתה ביום 6.9.2010, לאחר שבית משפט זה עיין בחומר חסוי (בג"ץ 9163/07).

4.עוד מתברר, כי לאחרונה דחה שר הפנים את בקשתם של העותרים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.

5.סיכומו של דבר הוא, שלא מצאנו יסוד לעתירה. יחד עם זאת, יש לאפשר לעותרים 9-1 לפנות לוועדת המאוימים על מנת שייבחן מצבם העדכני בכל הנוגע למאוימות. לפיכך, הצו שאסר הרחקתם של העותרים מן הארץ (שניתן ביום 27.1.2009) יעמוד בעינו, למעט לגבי העותר 10. תוקפו של הצו מותנה בכך שתוך 30 ימים מהיום תוגש בקשה לוועדת המאוימים. אם אכן כך ייעשה, יעמוד הצו בתוקפו עד 30 ימים לאחר מתן החלטה על ידי וועדת המאוימים.

6.העתירה נדחית איפוא בכפוף לאמור בסעיף 5 לעיל.

ניתן היום, ט"ז בתמוז התשע"א (18.7.2011).