ג'נן קרספי איצירן ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותרת 1, אזרחית ישראלית, נישאה בחודש ספטמבר 2005, בדהב, לעותר 2, אזרח מצרי. נטען, כי בסמוך לכך החלו השלטונות המצריים להתנכל לעותר על רקע נישואיו לישראלית, ובהמשך נאלצה העותרת לצאת ממצרים ולשוב אליה בכל פעם שפגה אשרת השהייה שניתנה לה. ועוד נטען, כי בחודש אוגוסט 1998 נעצרה העותרת וגורשה ממצרים, ולאחר כשנתיים נכנס העותר לישראל שלא כדין, ובעקבות כך החל בהליכים לקבלת מעמד מכוח נישואיו. המשיבים לא דחו את העותר, אולם התנו את הטיפול בעניינו בהמצאתם של דרכון בר-תוקף ותעודת יושר, בין היתר, כדי לוודא את סיבת הגירתו. דא עקא, העותר התקשה להאריך את תוקף דרכונו, ובעקבות עתירה שהגיש לבית משפט זה, נתבקשו המשיבים לסייע לו במגעיו עם שגרירות מצרים. בעקבות אותה התערבות ניתנה לעותר תעודת יושר וגם דרכונו הוארך, ומאז חודש אפריל 2006 הוא מצוי במה שמוגדר כתהליך מדורג של התאזרחות, תוך שניתן לו רישיון שהייה מסוג א-5.

הנה כי כן, עניינו של העותר הוסדר בשלב זה, אף שהמשיבים הבהירו כי הוא יידרש לשוב ולהאריך את דרכונו עד שיוחלט מה המעמד שיינתן לו, אם בכלל, בסופו של התהליך המדורג.

בנסיבות אלו אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה. אכן, לעתירה היה גם פן כללי, בו נתבקשנו לפטור מבקשי מעמד מהמצאת מסמכים ותעודות המוענקים על ידי שלטונות זרים. אולם, לאור נכונות המדינה לבחון פטור כאמור, במקרה המתאים, כמפורט בסעיף 5 לתגובותיה מיום 7.9.2005 ומיום 13.3.06, לא ראינו צורך להכריע בסוגיה זו בגדרה של העתירה הנוכחית, וכלל שיידרש, נעשה זאת בבוא השעה המתאימה.

אשר על כן, העתירה נמחקת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א אדר ב' התשס"ח (18.3.08).