עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין , צדק חברתי ומשפטי ואח' נ' ועדת הכנסת ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בפנינו עתירה שניה מטעם העותרים, אשר עניינה בשאלת השעייתו של המשיב 3, חבר הכנסת טריף, מחברותו בכנסת בעקבות הרשעתו בפלילים. ביום 27.11.05 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה קודמת (בג"ץ 10953/05) ובה ביקשו להורות לועדת הכנסת, היא המשיבה 1, להתכנס בכדי לדון בהצעתו של העותר 2, חבר הכנסת חן, להשעיית חבר הכנסת טריף. בעוד העתירה תלויה ועומדת, כונסה ביום 5.12.05 ועדת הכנסת לדיון בהצעת ההשעייה. בישיבה זו הוחלט לדחות את הדיון בשאלת ההשעייה עד לסוף חודש ינואר, בשים לב לכך שנשלמו הטיעונים בערעורו של חבר הכנסת סאלח טריף. בעקבות זאת ביקשו העותרים לתקן עתירתם, ולבקש מבית המשפט להורות על ביטול ההחלטה מיום 5.12.05 ועל כינוסה מחדש של ועדת הכנסת בכדי שתורה על השעייתו של חבר הכנסת טריף לאלתר. בית המשפט דחה בקשה זו וכן את העתירה עצמה, בקובעו כי "...הסעד המקורי שהתבקש בה התייתר, ואילו זה המתוקן הוא סעד שונה בעליל, שלא יוכל להתברר תחת אותה קורת-גג".

כעת מונחת בפנינו עתירה חדשה, אשר בה מבקשת העותרת כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת ועדת הכנסת מיום 5.12.05 ומדוע לא תתכנס זו בשנית לדיון בשאלת ההשעייה ותפעיל סמכותה להורות על השעיית חבר הכנסת טריף לאלתר. בעתירתם החדשה טוענים העותרים, בין היתר, כי שיקול דעתה של ועדת הכנסת נגוע בחוסר סבירות קיצוני. לשיטתם, לנוכח הרשעתו של חבר הכנסת טריף בעבירות חמורות ביותר של שוחד ומרמה, שיש בהן כדי לפגוע בסדרי השלטון ובאמון הציבור ברשויות השלטון, היה על ועדת הכנסת להורות על השעייתו של חבר הכנסת טריף לאלתר. כן טוענים הם כי ועדת הכנסת לא ייחסה משקל להשלכות הודעתו של חבר הכנסת טריף כי יימנע מלהישבע אמונים לכנסת ומלהשתתף בדיוני הכנסת וועדותיה עד אשר יוכרע ערעורו. לשיטת העותרים, משמעותה של הודעה זו הינה כי הכנסת פועלת, למעשה, בהרכב חסר.

בתגובתם לעתירה טענו המשיבים 1 ו-2 כי החלטת ועדת הכנסת מיום 5.12.05 בדבר דחייה קצרה של הדיון בשאלת ההשעייה הינה החלטה עניינית וסבירה, המביאה בחשבון, בין היתר, כי חבר הכנסת טריף ממתין להכרעה בערעורו על עצם הרשעתו וכן כי גזר על עצמו מעין "השעיה מרצון". לשיטתם של המשיבים 1 ו-2 מדובר בעתירה מוקדמת, אשר הוגשה בטרם הכריעה ועדת הכנסת בשאלת ההשעייה לגופה. העותרים הגישו תגובתם לתגובת המשיבים וטענו כי לא עלה בידם של אלה להציג טעם ענייני לדחיית הדיון בשאלת ההשעייה ואף לא להתייחס להיבט הציבורי והחוקתי של הודעתו של חבר הכנסת טריף כי יימנע מלמלא תפקידו כחבר כנסת כל עוד לא הסתיים משפטו.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. שוכנענו כי העתירה הינה אכן עתירה מוקדמת, בשים לב לכך שועדת הכנסת טרם קיבלה החלטה בשאלת השעייתו של חבר הכנסת טריף לגופה, אלא רק החליטה על דחיית מועד המשך הדיון בסוגיה, בהתחשב במצב הערעור של חבר הכנסת טריף. החלטת הדחייה הקצרה, כשלעצמה, אינה מקימה, בנסיבות הענין, עילה להתערבותו של בית משפט זה. כל עוד תלויה ועומדת השאלה להכרעת ועדת הכנסת, מן הראוי לאפשר לה לקיים את הדיון לגופו. לכשתתקבל הכרעת ועדת הכנסת, תהיה הדרך פתוחה בפני העותרים, במידת הצורך, להעמידה למבחנו של בית משפט זה, ככל שתהיה בידם עילה לכך. לעת הזו איננו רואים להידרש לטענות העותרים בדבר ההשלכות החוקתיות של הודעתו של חבר הכנסת טריף כי יימנע בשלב זה מלהצהיר אמונים לכנסת ומלהשתתף בדיוניה הכנסת וועדותיה, יש להניח כי גם שאלה זו תבוא בפני ועדת הכנסת במסגרת דיוניה ושיקוליה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ב בטבת התשס"ו (22.1.2006).