פדילה חמדאן נ' משטרת ישראל

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עתירה למתן צו על-תנאי, בגדרה מבוקש להורות למשיבה, משטרת ישראל, לפעול לפינוי אדם שפלש לדירתו של העותר, פדילה חמדאן (להלן: חמדאן).

2.בבעלותו של חמדאן דירה בתל-אביב, שאותה רכש בתחילת שנת 2018. הדירה עומדת ריקה, ממתינה לביצועו של פרויקט תמ"א המתוכנן במקום. מאז הרכישה, נוהג חמדאן להגיע לדירה מדי שבוע לצורך בדיקות שונות. ביום 12.2.2019 הגיע חמדאן לדירה, וגילה כי מנעול הכניסה הוחלף. חמדאן הזמין משטרה, נכנס לדירתו יחד עם שוטר שהגיע לזירה, ולאחר מכן הזמין מנעולן לשם החלפת המנעול. למחרת, הגיע לדירה בעל מקצוע מטעמו של חמדאן, במטרה לבצע עבודות שיפוץ. בצהרי היום הגיעו לדירה מספר אנשים שטענו כי הדירה שלהם, וסירבו לעזוב את המקום. בו ביום, הגיש חמדאן תלונה במשטרה, ומסר את הודעתו על אודות האירועים. על-פי הודעתו, אותם גורמים אשר נכחו בדירה פלשו אליה באופן בלתי-חוקי, השיגו את מספר הטלפון שלו, התקשרו ואיימו עליו שיתרחק מהדירה. לאחר הגשת התלונה, נפתחו במשטרה הליכי חקירה שבמסגרתם נבדק, בין היתר, מי הוא בעליה החוקיים של הדירה. ביום 28.2.2019 נקבע על-ידי הייעוץ המשפטי למשטרה, כי יש לסייע לחמדאן לקבל חזקה בדירה.

3.ביום 25.2.2019, כשלושה ימים לפני שנסתיימו הליכי הבירור במשטרה, הגיש חמדאן את העתירה שלפנַי, וביקש להורות למשטרה לפעול לפינוי הפולש מדירתו. בעתירתו טען חמדאן מספר טענות נגד התנהלות המשטרה בעניינו. במסגרת זאת טען, כי המשטרה פעלה שלא כדין כשלא פינתה את הפולש מהדירה לאחר שהגיש את תלונתו; כי התנהלותה נגועה בשיקולים זרים, לרבות גזענות כלפיו; וכי לא ננקטו צעדים הדרושים להשבת הדברים לסדרם.

4.ביום 16.4.2019 הגישה המשטרה את תגובתה המקדמית לעתירה, במסגרתה טענה כי דין העתירה להימחק, שכן פינוי הפולש כבר בוצע, המצב שב לקדמותו; לפיכך הדיון בעתירה התייתר. הפינוי התקיים ביום 5.3.2019, עת הגיעו נציגי המשטרה לדירה וסייעו לחמדאן לקבל חזקה בה. לחלופין טענה המשטרה, כי דין העתירה להידחות על הסף, משום שהקדימה את זמנה; הוגשה תוך אי-מיצוי הליכים; מבלי שצורפו כלל המשיבים הרלבנטיים. נוכח האמור טענה המשטרה, כי יש לחייב את חמדאן בהוצאות.

5.כאמור בתגובת המשטרה, הסעד המבוקש בעתירה ניתן, ולפיכך הדיון בה התייתר. פינוי הפולש כבר נעשה; החזקה בדירה הושבה לחמדאן, ועל כן דין העתירה להימחק. בדיעבד, מוטב היה לחמדאן להמתין קמעא, למצות הליכים כנדרש עובר להגשת העתירה. כאמור, חמדאן הקדים לפנות לבית משפט זה, שעה שהליכי החקירה במשטרה היו בעיצומם, ולא נתן למשטרה שהות סבירה לאסוף את החומרים, לברר את העובדות לאשורן, ולגבש תכנית פעולה לפתרון. יתרה מכך, כפי שעדכנה המשטרה בתגובתה המקדמית, ביום 11.3.2019 נמסרה לחמדאן הודעה מטעם המשטרה, ולפיה פינוי הפולש בוצע. ניתנה לחמדאן הזדמנות לחזור בו מעתירתו, אך הוא – מסיבות שאינן ברורות – לא עשה כן.

6.בהחלטתי מיום 7.5.2019, ניתנה לחמדאן הזדמנות להגיב לתגובת המשטרה בעניין ההוצאות, להבהיר מדוע לא חזר בו מעתירתו חרף המכתב שנשלח אליו מטעם המשטרה. בתגובתו, עומד חמדאן על כך שאלמלא הגיש את עתירתו, לא היתה המשטרה נוקטת בצעדים לפינוי הפולש מדירתו. הוא מוסיף, כי החלטתו שלא למחוק את עתירתו לאחר קבלת המכתב נבעה מ "שיקולים משפטיים". אולם חמדאן סתם ולא פירש מה הם אותם שיקולים; החידה נותרה בעינה. בנסיבות העניין, מוטב היה לחמדאן להכיר טובה למשטרה על שטיפלה בעניינו ביעילות, ו'למשוך' את עתירתו. משהושבה לו החזקה בדירתו, בעקבות פעילותה של המשטרה, לא היתה כל הצדקה להמשיך בהליך ולבזבז זמן שיפוטי יקר.

7.העתירה נמחקת אפוא בזאת.

חמדאן ישלם הוצאות למשיבה בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ד באייר התשע"ט (19.5.2019).