אבראהים מסרי ואח' נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.עתירה זה הוגשה מלכתחילה בעניינם של 31 עותרים שונים שהורשעו בעבירות חמורות ושוחררו שחרור מוקדם ומותנה בעקבות העסקה להשבת החייל החטוף גלעד שליט, מכוח החלטה בדבר הקלה בעונש שהתקבלה על ידי המשיב 3. בכתב ההקלה נקבע – בין היתר – כי ההקלה בעונש מותנית בתנאי סעיף 184 לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב](יהודה ושומרון)(מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ב י טחון). וכן בתנאים הקבועים בנספחים 5-1 להחלטה. הווה אומר, התנאי הקבוע בסעיף 184(ב) ולפיו "הנידון לא יעבור עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר או יותר בתוך תקופת התנאי", חל גם בעניינם של העותרים.

2.ההקלה בוטלה עקב הפרת תנאי השחרור. הואיל והביטול נעשה בהחלטות פרטניות שונות שניתנו על ידי הוועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי, שעמדו בהמשך לביקורת בית המשפט הצבאי לערעורים לפי סעיף 186(ז) לצו בדבר הוראות בטחון, טענו המשיבים – בין היתר – כי עניינו של כל אחד מהעותרים קשור במסכת עובדתית נפרדת גלויה וחסויה, ודי בטעם זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף.

3.בעקבות הגשת בקשת המשיבים לדחות את העתירה על הסף, הציעו השופטים התורנים להתוות מסגרת דיונית מוסכמת לשמיעת העתירה (החלטות השופטים נ' סולברג ו מ' מזוז מיום 31.7.2019 ומיום 24.12.2019, בהתאמה), אולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים. בעקבות בקשת בא כוח העותרים בהתייחס למסגרת הדיונית, קבע השופט נ' סולברג בהחלטה מיום 7.6.2020 כי הטענות יישמעו במסגרת הדיון בעתירה.

4.בפתח הדיון בעתירה הגדרנו אפוא בהחלטה את מסגרת הדיון כלהלן: "מוסכם על הצדדים שהדיון ימוקד בעניינו של העותר 1, אבראהים מסרי (להלן: מסרי). בא כוח העותרים, עו"ד פלדמן, הסכים כי לא נדרשת הוצאת תעודת חיסיון, ובית משפט זה, בהסכמה, יעיין בחומר החסוי שהיה לפני הערכאה הקודמת בעניינו של מסרי". בגדר האמור, שמענו את טיעוני הצדדים בהתייחס למסרי, עיינו בהסכמה במעמד צד אחד בחומר המודיעיני ושמענו הבהרות מגורמי הביטחון. מלכתחילה כוונה העתירה גם לטענות בדבר שיקולים פוליטיים זרים, ובהן, כך הטענה, כי לא הייתה הצדקה להורות על ביטולה של ההקלה בעונש. טענה זו נדחתה על ידי בית משפט זה בהליך אחר (בג"ץ 2184/19 סכאפי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (18.6.2019)), ולפיכך עיקר טיעונו של בא כוח העותרים לפנינו התמקד בכך שאת התנאים שנקבעו בכתב ההקלה, המבוססים בין היתר על תנאי סעיף 184 לצו בדבר הוראות ביטחון, יש לפרש בכפוף להוכחה כי הפעילות המיוחסת פוגעת בביטחון המדינה וביטחון האזור. בתמיכה לטיעונו זה הפנה בא הכוח המלומד של מסרי להלכה שנפסקה ברע"ב 534/19 זיאדה נ' מדינת ישראל (20.8.2019) (להלן: עניין זיאדה).

5.מסרי הורשע בשעתו בשורה של עבירות ביטחוניות, ביניהן גרימת מוות בכוונה, ודינו נגזר לשני מאסרי עולם ו-20 שנות מאסר במצטבר. בית המשפט הצבאי לערעורים שדן בעניינו לאחר ששחרורו בוטל עקב הפרת תנאי השחרור, עמד על פרפראזה מהחומר החסוי בעניינו בזו הלשון: "העורר פעיל חמאס, העומד בקשרים עם פעילי חמאס, ולו קשר לאמצעי לחימה". בהמשך הורחבה הפרפראזה וצוין כי העורר קיבל כספי חמאס. בעקבות הערותינו, לאחר הדיון במעמד צד אחד, תוקנה בהסכמה הפרפראזה בדרך של מחיקת התיבה "ולו קשר לאמצעי לחימה". בית המשפט הצבאי לערעורים קבע כי התגבשה תשתית ראייתית מינהלית המבססת ברמת הוכחה גבוהה את הקביעה כי מסרי ביצע עבירה המפירה את תנאי השחרור הקבועים בסעיף 184 לצו בדבר הוראות ביטחון. לאחר עיון ובחינת החומר המודיעיני כאמור, שוכנענו כי קביעה זו בדין יסודה; כי הראיות המנהליות העומדות לחובתו של מסרי מוצקות ומבוססות; וכי המעשים המיוחסים לו פוגעים בביטחון המדינה ובביטחון האזור בהינתן פעילותו במסגרת החמאס וקבלת כספי החמאס, וזאת להבדיל מעניין זיאדה שבו זיקה שכזו לא הייתה קיימת (המדובר היה בעבירות אלימות במשפחה).

בנסיבות אלה, ובהיעדר עילה להתערבותנו, אנו דוחים את העתירה. טענותיהם של העותרים שעניינם לא נדון בפנינו שמורות להם.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט באב התש"ף (9.8.2020).