ימין כהן נ' אל"מ אופק בוכרים - מח"ט 300 ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.העותר הוא חקלאי בעל הרשאה לרעיה ממינהל מקרקעי ישראל ביער שומרה בצפון הארץ. בשטח המרעה מגדל העותר משנת 1992 עדר בקר. ההרשאה הזמנית שבידו תקפה עד ליום 31.8.2008. לטענת העותר הוא השקיע כספים רבים בהתאמת שטח המרעה לעדר הבקר שבבעלותו, לרבות בדרך של הקמת גדרות תיל, מנעי בקר ומכלאות. לטענתו לפני כחצי שנה הקים צה"ל בשטח המרעה עמדות חדשות תוך הריסת קטעים מגדרות התיל, מנעי הבקר והמכלאות שהקים וכל זאת ללא תיאום מראש עמו. העותר פנה לצה"ל בבקשה לתאם עמו פעולות הקשורות לשטח המרעה ולפצות אותו על הנזק שנגרם, אולם עד למועד הגשת העתירה "לא נעשה כל טיפול רציני במצוקתו של העותר, הנזקים לא תוקנו ופיצויים כספיים לא שולמו". לפיכך ביקש העותר בעתירה שני צווים על תנאי: הראשון מכוון למשיבים 1-3 ומורה להם לתאם מראש עם העותר כל פעולה שתתבצע על ידי צה"ל בשטח המרעה שברשותו והפוגעת במישרין או בעקיפין ברכושו. השני מכוון למשיב 4 ומורה לו לפעול מיידית לפיצוי העותר בגין הנזקים שנגרמו לו בשטח המרעה. כמו כן נתבקש צו ביניים המורה למשיבים להימנע מביצוע כל פעולה בשטח המרעה אשר פוגעת ברכושו וזאת עד להכרעה בעתירה. לעתירה צירף העותר חוות דעת מומחה ובה אומדן הנזק שנגרם לו.

2.המדינה טוענת בהודעתה ביום 25.3.2008 כי דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות על הסף. אשר לסעד המכוון להודעה מוקדמת על פעילות בשטח נכתב כי "פרט לתקלה במקרה של הזזת מנעי הבקר, המשיבים תיאמו, מתאמים וימשיכו לתאם עם העותר פעולות יזומות הפוגעות בשטח, למעט פעולות הנובעות מצורך מבצעי דחוף". לעניין זה ביקשו המשיבים להבחין בין פעולות יזומות בשטח המרעה שעניינן הקמת תשתית, לבין פעולות שוטפות שעניינן בטחון שוטף שגרתי. אשר לסעד המכוון לפיצוי בגין נזקים שנגרמו צוין כי במהלך השנים שילם משרד הבטחון לעותר פיצויים בגין נזקים שנגרמו לשטח המרעה, והעותר בחר להגיש את העתירה במקום להמשיך בהידברות לפתרון מוסכם שימנע את הפגיעה בגדרות ואת הצורך לתקנן ולפצותו. מכל מקום לדעת המשיבים מקומו של הסעד השני המבוקש בעתירה הוא בבית משפט אזרחי באשר מדובר בתביעה נזיקית לפיצויים.

3.העותר הודיע ביום 6.4.2008 כי מאז חודש אוקטובר 2007 ועד היום פעולות המשיבים בשטח לא מתואמות עמו וכי כל יום שעובר מגדיל את הוצאותיו הכספיות. עם זאת, אשר לסעד הראשון שנתבקש בעתירה ציין העותר כי מקובלת עליו ההבחנה בין פעולות יזומות לבין פעולות שוטפות, כאשר את הפעולות השוטפות הוא אינו מבקש למנוע. אשר לסעד השני שנתבקש בעתירה ציין העותר כי מטרתו "להאיץ בתהליך הפיצוי" אף ש"ברור לעותר כי לצורך קבלת פיצויים מלאים בעד נזקיו, עליו לפעול להגשת תביעה כספית – נזיקית בערכאה אזרחית, אולם הליך זה דורש זמן רב וממושך". לפיכך הודיע העותר כי הוא עומד על עתירתו.

4.דין העתירה על שני הסעדים המבוקשים בה להידחות על הסף. אשר לצו המכוון למשיבים 1-3 בעניין תיאום פעילות צבאית בשטח המרעה, הרי שנוכח הצהרת המשיבים מיום 25.3.2008 לפיה יתאמו עם העותר כל פעילות יזומה בשטח (למעט פעולות הנובעות מצורך מבצעי דחוף), ונוכח הודעת העותר לפיה מקובלת עליו ההבחנה בין תיאום פעילות יזומה לתיאום פעילות שוטפת, מתייתר הסעד הראשון המבוקש ועמו גם הבקשה לצו ביניים. אשר לצו המכוון למשיב 4 בעניין פיצוי הנזקים שנגרמו לעותר בשטח המרעה, הרי שהעותר עצמו הודיע כי עליו להגיש בנושא תביעה כספית בערכאה אזרחית. רצונו של העותר "להאיץ בתהליך הפיצוי" אינו מצדיק הותרת העתירה תלויה ועומדת בבית משפט זה מקום בו ברור כי קיים סעד חלופי בבית המשפט האזרחי.

5.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.

ניתן היום, י' ניסן, תשס"ח (15.4.2008).