מרכז השלטון המקומי בישראל נ' משרד החינוך ואח'

פסק-דין

1.המכנה המשותף לשלוש העתירות שלפנינו הוא החלטת ממשלה שבגדרה הוחלט על קיצוץ תקציבי רחב היקף הכולל הפחתה אחידה בתקציב המדינה לגבי שנת 2002. בבג"ץ 2053/02 עותר מרכז השלטון המקומי בישראל לבטל - מכח ההחלטה האמורה - החלטה בדבר הפחתת שיעורי השתתפות מימון הסעות תלמידים ברשויות המקומיות וכן מתבקשים סעדים נלווים. בבג"ץ 2964/02 עותר אותו מרכז השלטון המקומי כנגד הפחתת שיעורי מימון ערכות מדע וטכנולוגיה וחומרי מלאכה מכח ההחלטה האמורה. בבג"ץ 4731/02 משיגים מרכז המועצות המקומיות ומועצה אזורית מטה יהודה על הקיצוץ מכח ההחלטה האמורה בהשתתפות בעלות של הסעות תלמידים במועצות האזוריות, נשוא העתירה.

2.העותרים בשלוש העתירות מבססים את טענותיהם על עילות חוזיות, הפרת הבטחה מינהלית, אי סבירות בפגיעה בשוויון ועוד עילות נוספות; אך נחה דעתנו כי משום שמדובר בקיצוץ תקציבי כללי, מכוח החלטת ממשלה, אין לבית המשפט כלים מספיקים להתערב באופן החלוקה של העוגה התקציבית בעקבות הקיצוץ. אין ספק בלבנו כי השאלות ששלוש העתירות שלפנינו מעוררות הן שאלות אמיתיות אך תקנתם של העותרים היא במישור הציבורי בלבד ובקביעת סדרי עדיפויות של חלוקת התקציבים שנותרו ברשותם תוך התאמה למגבלות החדשות שהוטלו עליהם, ואין אנו יכולים להכתיב למדינה את אופן הביצוע של הקיצוץ התקציבי שעליו החליטה. ענין שבמדיניות הוא ובכגון דא אין מקום להתערב.

3.העותרים העלו לפנינו גם את הטענה כי לא היה מקום לקיצוץ תקציבי שלטענתם הוא רטרואקטיבי. נראית לנו תשובת המשיבים שכבר בשלב מוקדם לפני קבלת ההחלטה, היה ידוע לעותרות שהקיצוץ ממשמש ובא, וכשנתקבלה החלטת הממשלה היא לא באה עליהם בהפתעה. לא זו אף זאת: בהעדר חפיפה בין שנת הלימודים והשנה התקציבית, אין נפקא מינה אם הקיצוץ שעליו הוחלט יחול למעשה בשנת הלימודים הנוכחית או בשנת הלימודים הבאה.

4.לא מצאנו ששאר טענות העותרים מצדיקות את התערבותנו, על יסוד עילה המצריכה התערבות בקביעת מדיניות כללית של הממשלה.

אנו דוחים את העתירות. המשיבים לא בקשו הוצאות.

ניתן היום, י"ד תמוז תשס"ב (24.6.2002).