אחמד אבו עולא ואח' נ' מדינת ישראל רשות הפיתוח ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה שבפנינו, הינה בקשת העותרים כי נורה על ביטול החלטת האפוטרופוס לנכסי נפקדים מיום 26.3.2003, בגדרה הוכרז עזבונו של המנוח אבראהים נאסר חוסין אבו עולא כעיזבון נפקד. עוד מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו ביניים המורה למשיבים להימנע מליישם את ההחלטה עד להכרעה בעתירה זו.

1.המנוח אבראהים אבו עולא נפטר בשנת 1939. טרם פטירתו היה המנוח בעלים של המקרקעין המוכרים כגוש 10276 חלקה 20 בשפרעם (להלן: המקרקעין שבמחלוקת) וכן של מקרקעין נוספים (להלן: החלקה הנוספת). בשנת 2009 פנו יורשותיו של אבראהים המנוח בבקשת שחרור של החלקה הנוספת על פי הוראות סעיפים 28 ו-29 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: החוק), האפוטרופוס לנסי נפקדים (להלן: האפוטרופוס) לא התנגד לכך ובית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) קבע כי 8/12 מהזכויות בחלקה הנוספת ישוחררו בעין ויוקנו ליורשות. זכויותיו של המנוח במקרקעין שבמחלוקת נרשמו ביום 1.9.1937 וביום 26.3.2003 הוקנו בשלמותם לאפוטרופוס. ביום 4.7.2010 נרשמה רשות הפיתוח כבעלים של המקרקעין שבמחלוקת לאחר שרכשה אותם מידי האפוטרופוס. כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 20.1.2012 פנה בא-כוחם של העותרים לאפוטרופוס וטען כי מכירת המקרקעין שבמחלוקת נעשתה שלא כדין, שכן יורשיו של אבראהים המנוח הינם אזרחי ישראל ומשכך יש לבטל את רישום ההקניה לאפוטרופוס ואת רישום המכירה לרשות הפיתוח. האפוטרופוס הגיב לטענות אלה במכתבו מיום 29.1.2012, בו ציין כי כלל המקרקעין של אבראהים המנוח הוקנו לאפוטרופוס על פי הוראות החוק וכי במועדים הרלבנטיים כל יורשיו שהו בלבנון. עוד ציין האפוטרופוס, כי לאחר שהיורשות הגישו בקשת שחרור בנוגע לחלקה הנוספת, אכן שוחררו חלקים מחלקה זו בעין, אולם פסק הדין לא ביטל את הנפקדות. אשר למקרקעין שבמחלוקת, גרס האפוטרופוס כי קיים לגביהם צורך ציבורי אותו העלתה עיריית שפרעם, ומשכך הומלץ על ידי הוועדה המיוחדת לשחרור נכסי נפקדים הפועלת לפי הוראות סעיף 29 לחוק, על שחרור תמורתם הכספית בלבד והודעה בנושא הועברה לבא כוחם של העותרים, אך לא התקבלה לכך כל תגובה מצידו. על כן, כך הוסיף האפוטרופוס וציין, הקניית המקרקעין שבמחלוקת לאפוטרופוס ומכירתם לרשות הפיתוח בוצעו כחוק, ויש באפשרותם של היורשים לשלם אגרת שחרור ולקבל תעודה לשחרור התמורה אשר תמומש מול מנהל מקרקעי ישראל במחוז הצפון.

2.מכאן העתירה שבפנינו בה טוענים העותרים, יורשיו של אבראהים המנוח, כי תהליך הקנית המקרקעין שבמחלוקת לאפוטרופוס ומכירתם לרשות הפיתוח נעשו שלא כדין, בין היתר, מכיוון שבוצעו ללא הסכמת העותרים, ללא ידיעתם ותוך הפרת חובות חקוקות מצד האפוטרופוס ורשות הפיתוח. העותרים מוסיפים וטוענים כי החלטת האפוטרופוס לוקה בחוסר סבירות ואינה מנומקת. אשר על כן, מבקשים העותרים כי נורה שהקניית המקרקעין שבמחלוקת לאפוטרופוס בשנת 2003 בטלה, וכן כי תיערך בדיקה מהותית ומשפטית של זכויות כל אחד מהיורשים. עוד מבקשים העותרים, כי עד להכרעה בעתירה יינתן צו ביניים המורה כי החלטת האפוטרופוס לא תיושם וכי לא יבוצעו שינויים או הגבלות תכנוניות במקרקעין שבמחלוקת.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

העותרים שבפנינו מבקשים כי המשיבה תנמק "מדוע שלא תבוטל החלטת האפוטרופוס לנכסי נפקדים שהתקבלה בתאריך 26.3.2003 שעניינה הכרזת עיזבון המנוח אבראהים נאסר חוסין אבו עולא כעיזבון נפקד וכי כל נכסיו וזכויותיו הינם נכסים נפקדים המוקנים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים". כפי שנפסק לא אחת, הסמכות העניינית לדון בטענה כי לא התקיימו התנאים לקביעת נפקדות או כי הקניית המקרקעין לאפוטרופוס היתה שלא כדין, נתונה לבית המשפט המחוזי (בג"ץ 721/79 מיכאיל נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד לד(4), 201, 205 (1980); ע"א 8481/05 לולו נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר (28.2.2007); ע"א 9575/02 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' בהאי, פסקה 16 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (7.7.2010)). משיש בידי העותרים סעד חלופי, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף.

העתירה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה באדר ב' התשע"ד (27.3.2014).