לאה חזן ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

1.עניינה של העתירה דנא בבקשת העותרות כי תתקבל החלטה "עניינית סופית ומנומקת" בבקשתן למתן מעמד בישראל לעותרת 2 מכוח חוק השבות, התש"י-1950, כמו גם כי יינתן רישיון שהייה זמני לעותרת 2 עד לקבלת החלטה בבקשה האמורה, או לחלופין, כי המשיבים ימנעו מלגרשה מגבולות המדינה עד המועד האמור. בתגובת המשיבים מיום 8.12.2016 צוין כי ביום 4.12.2016 התקבלה החלטה על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) הדוחה את בקשת העותרת 2. משכך נטען כי העתירה, במתכונתה הנוכחית, אינה רלבנטית עוד משניתן הסעד שהתבקש בה, ועל כן דינה להימחק. בשולי הדברים צוין, כי על-פי רישומי המערכת הממוחשבת של הרשות, העותרת 2 יצאה את ישראל ביום 2.11.2016 ולא שבה מאז, ולפיכך נטען כי ממילא אין כל נפקות מעשית לצו הארעי שניתן ביום 27.3.2016 המונע את הרחקתה.

2.בהחלטתי מיום 11.12.2016 הוריתי לעותרות להגיב לאמור בתגובת המשיבים עד ליום 25.12.2016. ואולם, עד עתה לא הגישו העותרות תגובה מטעמן, וזאת על-אף שהתראה על מחיקת העתירה מחמת חוסר מעש הומצאה לעותרות על-ידי מזכירות בית המשפט ביום 14.2.2017. התנהלותן המתוארת של העותרות אינה מאפשרת את קידום בירור ההליך, אשר דומה כי אכן התייתר. לפיכך, דין העתירה להימחק תוך שטענות הצדדים בקשר להחלטה שהתקבלה בעניינה של העותרת 2 שמורות להם. הצו הארעי מבוטל.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז באדר התשע"ז (15.3.2017).