צאלח חריזאת נ' השופט יורם חניאל ,סא"ל ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. נגד העותר, תושב האזור, הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה, בו יוחסה לו עבירה של החזקת אמצעי לחימה. בתמצית, נטען כי בחצרי העותר נתפסו שלושה רובי סער, שמונה עשרה מחסניות, אקדח ומחסניות תואמות, שלוש כוונות טלסקופיות ולמעלה מאלף כדורים. העותר הכחיש כל קשר לאמצעי הלחימה שנתפסו, ובסופו של דבר טען כי אמצעי הלחימה "הושתלו" בחצריו. בהמשך (20.11.08) חתם מפקד כוחות צה"ל באזור על תעודת חסיון (לפי סעיף 9א לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל - 1970). במסגרת חומר החקירה שהועבר להגנה נכלל מסמך ("דוח פעולה") ממנו עולה, כי החיפוש בחצרי העותר נעשה בעקבות מידע שהתקבל על המצאות אמצעי לחימה. פרפרזה מהידיעה המודיעינית, שאינה כוללת את זהות המקור, אך כוללת פרטים לגבי מועד מסירתה ותוכנה, הועברה לעותר. לשיטת העותר, זהות מוסר המידע, וחומרים נוספים, נדרשים להגנתו.

ב. עתירה לגילוי ראיה שהוגשה לבית המשפט הצבאי לערעורים (השופט חניאל) נדחתה, לאחר דיון במעמד הצדדים, ביום 15.2.09. ראשית נקבע, כי כל חומר החקירה שאינו חוסה תחת התעודה הועבר להגנה. שנית נקבע, כי בית המשפט עיין בחומר החסוי ולא מצא בו "כל דבר ועניין אשר יכול לסייע להגנה". בית המשפט ציין, כי הקפיד על המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים ובפסיקת בית משפט זה, וכי לפי מבחנים אלה אין לחשוף את החומר, שאינו יכול לסייע להגנה, וחשיפתו "עלולה לפגוע אנושות באינטרס הציבורי, לבטחון המקורות לשיטות החקירה ובדרכי איסוף המידע הנהוגים במשטרת ישראל" (להלן ההחלטה). כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, בה נטען כי ההחלטה אינה עומדת בחובת ההנמקה הכללית, ובחובת ההנמקה המוגברת בעתירות לגילוי ראיה. הוזכרה פסיקת בית משפט זה, בכל הנוגע לחשיבות ההליך של עתירה לגילוי ראיה, ונטען כי ההליך בבית המשפט הצבאי לערעורים פגע "בהליך הוגן ובעיקרי הצדק הטבעי". עוד נטען בעתירה לסחבת בניהול ההליך העיקרי, אך הוטעם כי העותר אינו מבקש "לערב את בית המשפט הנכבד בהליכים המתקיימים בעניינו של העותר בבית המשפט הצבאי יהודה, לא בשאלת הסחבת..." (פסקה 15).

ג. לאחר העיון חוששנו כי אין בידינו להיעתר למבוקש. עניינו של העותר נבחן לפי הוראות הצו בדבר הוראות בטחון, שבעניין זה אינו שונה מהוראות פקודת הראיות. בית המשפט הצבאי קיים דיון במעמד הצדדים, שמע את טענותיהם ועיין בעצמו בחומר. קשה איפוא לזהות פגיעה בעיקרי הצדק או בהוגנות ההליך. הוא הדין ביחס להנמקה. בית המשפט תיאר את טענות הצדדים, סקר את הליך בחינת חומר החקירה, והסביר מדוע אין לחשוף את המידע החסוי. בית המשפט אף ציין, כי עיונו בחומר הונחה על ידי פסיקת בית משפט זה. מדובר איפוא בהחלטה מנומקת, אם גם תמציתית. אכן, ההחלטה נדרשת בעיקר לסקירת ההליך, הפרוצדורה המשפטית, ולא לתוכן החומר - אך עניין זה מתחייב מהמאטריה בה עסקינן, שמהותה חומר חסוי ואשר על כן הוצאה התעודה. אין איפוא למצוא פגם בהנמקה.

ד. בסופו של יום, דומה כי העותר אינו מרוצה מהכרעת בית המשפט הצבאי לערעורים. לעניין זה, "הלכה פסוקה היא כי בית משפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על בית המשפט הצבאי לערעורים" (בג"צ 7590/07 מסאלמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם); בג"צ 3170/04 מוקדי נ' בית-המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם); בג"צ 460/86 מטר נ' בית המשפט הצבאי בשכם, פ"ד מ(3) 817). אין זה מסתבר, כי בית משפט זה יעיין בעצמו בחומר החסוי ויבחן את טענות העותר לגביו. למותר להזכיר, כי גם בישראל החלטה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות אינה ניתנת לערעור. מנגד, מן העתירה עולה כי העותר חושש שמא הופלל על ידי גורם עמו הוא מסוכסך - כך במסירת המידע המודיעיני וכך בהשתלת הנשק. אם טענה זו, הטעונה כמובן פירוט, לא הוצגה בפני בית המשפט הצבאי לערעורים בהליך העתירה לגילוי ראיה, הדעת נותנת כי העותר יוכל לבקש מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו.

ה. לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.

ניתן היום כ"ו באדר תשס"ט (22.3.2009).