אכרם ביבאר נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר ואח'

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.העותר פוטר מעבודתו משרות בתי-הסוהר ועתירתו היא להורות על ביטול ההחלטה. תחילתה של הפרשה שהביאה לפיטוריו היא חקירה משטרתית שנפתחה נגדו בחשד לזיוף מסמכים ולקבלת דבר במרמה שנועדו לקבל הלוואה למטרת רכישת חומרי בניין מבנק יהב על-ידי שימוש בחשבוניות מס שאינן שלו וזיוף על-ידי עיגול סכומים כלפי מעלה כדי להתאים להלוואה המתבקשת.

סופה של החקירה, בהעמדה לדין משמעתי. לאחר שכתב האישום תוקן הודה העותר במיוחס לו וזאת, לאחר שהגיע להסדר טיעון לעניין ההרשעה ולעניין העונש. העונש שהושת על העותר ביום 10.6.98 הוא נזיפה וקנס כספי. בית הדין המשמעתי ציין בגזר הדין כי:

"קשה לבטא במילים את החומרה היתרה הנודעת למעשי הנאשם. המדובר בהתנהגות נלוזה הממיטה כתם של קלון לא רק על הנאשם, אלא על השירות כולו במסגרתו משרת אדם בעל נורמות פסולות שכאלה.

התנהגות שאינה הולמת סוהר היא הגדרה עדינה ביותר למעשי הנאשם. החומרה שבמעשה מתבטאת גם בסדרתיות שבו. אין המדובר בפעולה אחת, אלא בשרשרת של פעולות שכל מטרתן לאפשר קבלת הכספים על ידו.

מהעובדות בהן הודה הנאשם עולה כי רק חשדו של גורם חוץ (פקיד הבנק) הוא שהביא בסופו של דבר לגילוי התרמית. המדובר בפגיעה בשירות כולו".

זמן קצר לאחר מכן ב2.7.98- נפתח הליך פיטורין נגד העותר והוחלט על פיטוריו, לאחר שנערך לעותר שימוע. מכתב הפיטורין נשלח לעותר ב12.98-. בעקבות זאת הוגשה העתירה.

2.עיקר טענתו של העותר מתמקדת בנושא המצגים שהוצגו בפניו - לטענתו - לפיהם בהליך המשמעתי מתמצה כל עונשו ואין שום כוונה לנקוט בצעדים נוספים נגדו ובודאי לא בפיטורין שהוא צעד דרסטי ופוגעני במיוחד.

בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בשאלת הצגת נושא הפיטורין בפני העותר במהלך המגעים לקראת הסדר טיעון. עו"ד משה מלול שהיה במועד הרלבנטי עוזר יועץ משפטי של השב"ס ושימש כתובע, הצהיר בתצהיר שהוגש לבית משפט זה כי:

"7. במהלך המשא ומתן לסיכום עיסקת הטיעון, התעניין עו"ד פאלח בעתידו של מרשו והביע תקווה כי ההרשעה ונסיבותיה לא יובילו בהכרח לפיטוריו. הבהרתי לו הבהר היטב כי סוגייה זו אינה נכללת בעיסקה ואינה יכולה להיכלל בעיסקה משום שאין העניין נתון לסמכותי, ואין עונש הפיטורין נכלל במסגרת העונשים שבית הדין למשמעת מוסמך להטילו.

8.במסגרת חילופי דברים אלה אף הוספתי באוזני עו"ד פאלח כי שאלת פיטוריו של סוהר שהורשע הינה בסמכות נציב שב"ס על פי המלצת ראש מינהל כח אדם, וכל מקרה ונסיבותיו".

העותר חולק על עובדות אלה וטוען כי אינן נכונות וכי אילו נאמרו לו הדברים, לא היה עורך הסדר טיעון.

3. אין בדעתנו להכריע בין הגרסאות ואין גם צורך בכך משום שלא עולה מתצהירו של העותר ומהחומר שהוגש על-ידו, כי הובטח לו או הוצג בפניו שבענישתו בהליך המשמעתי בהתאם להסדר הטיעון, יחוסן בפני פיטורין. גם אם הבין שכך הדבר, אין הבנה זו מקנה לו שריון וחסינות מפני נקיטה נגדו בצעדים שהמערכת מוסמכת לנקוט בהם.

אכן, בית דין המשמעתי רשאי להמליץ על פטורי העובד המורשע ובמקרה הנדון לא עשה כן. אמנם התובע רשאי לבקש מבית הדין המשמעתי להחליט על פיטורי העובד והוא לא עשה כן, אולם אין באלה כדי לשלול מהגופים המוסמכים במערכת, לפעול בגדר סמכותם ולהחליט על פיטורין של עובד שעושה מעשים מהסוג שעשה העותר, שעליו נאמרו הדברים הקשים על-ידי בית הדין המשמעתי כפי שנאמרו. הגופים המוסמכים בשב"ס מצאו לשקוד על טוהר המידות בין עובדיו ולהרחיק מהשירות את אלה שכשלו במעשי זיוף ורמייה. בסמכותם לעשות כן. החלטתם אינה לוקה בחוסר סמכות ואין היא לוקה בחוסר סבירות קיצונית.

4. עם זאת, ראוי להעיר, כי הטיפול בעניין לקה בליקויים שראוי היה להימנע מהם. עבר זמן רב מדי מאז ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום. במשך כל אותה תקופה המשיך העותר לעבוד מבלי שהעמידוהו על הצפוי לו. לקראת ובעת ההליך המשמעתי, ראוי היה להעמידו באופן ברור וחד משמעי על כך כי בעניינו מרחפת עליו סכנת פיטורין, נושא שיטופל לאחר שיסתיים ההליך המשמעתי. משהסתיים הליך זה המשיך הוא לעבוד עוד מספר חודשים עד שפוטר. אכן, תהליך פיטורין מצריך זמן ואף על פי כן ראוי שלא ליצור מצב המאפשר התפתחות צפייה אצל העותר שלא ינקטו נגדו בצעדים נוספים מעבר לאלה שננקטו בעבר בגין המעשים שעשה.

5. פיטוריו של סוהר שהורשע, היא בסמכות נציב שב"ס על פי המלצת ראש מינהל כוח אדם. לא ניתן לומר כי החלטה לפטר עובד שב"ס בגין העבירות בהן הורשע העותר, היא החלטה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. גם הפגמים בהם לקו מהלכי הרשויות הממונות אינם יורדים לשורש העניין ואינם פוגמים בהחלטה שניתנה בסמכות ואינה לוקה כשלעצמה בחוסר סבירות, באופן המצדיק התערבות.

6. לאור האמור, איננו מוצאים לדון בטענותיו האחרות של העותר פרט לאחת והיא טענת האפליה. לטענתו, כשלו סוהרים אחרים בעבירות דומות ולא פוטרו. על כך תשובת המשיבים היא כי אותם מקרים בודדים עליהם הצביע העותר אינם דומים לעניינו. לטענת המשיבים, באותם מקרים היו נסיבות מיוחדות אישיות ואחרות ואין ללמוד מהם לעניינו של העותר ואין ליצור תקדים המשמש דוגמה שלילית ומזיקה לתדמיתו ועתידו של השב"ס. כיוון שאין בפנינו חומר המלמד אחרת, לא ראינו כי נפל פסול בשיקולי המשיבים.

אשר על כן, אני מציעה לדחות את העתירה.

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

השופטת ד' ביניש:

אני מסכימה.

הוחלט לדחות את העתירה כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתן היום, י"א בחשוון תש"ס (21.10.99).