המועצה המקומית מטה אשר ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.עותרת 1 היא מועצה אזורית, אשר בתחום שיפוטה מצויים מספר וועדים מקומיים, הם העותרים 2-13 (להלן: "העותרים"). ביום 10.1.05 אישרה המליאה של עותרת 1 את בקשות העותרים להעלאה חריגה של ארנונה בנכסי מגורים, וביום 14.2.05 היא אישרה את תקציביהם לשנת 2005. בהמשך, הגישה עותרת 1 למשרד האוצר ומשרד הפנים (להלן:"המשיבים") בקשה לאישור צווי הארנונה של העותרים, בהתאם לסעיף 27 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"א-2005.

2.בקשותיהם של העותרים 2-7 להעלאה חריגה של ארנונה בנכסי מגורים לשנת הכספים 2005 – נדחו, ואילו בקשותיהם של העותרים 8-9 אושרו באופן חלקי בלבד. בעניינם של העותרים 10-13 לא ניתנה כל החלטה.

התנהלות זו, טוענים העותרים, הציבה אותם בפני מצב בעייתי, שכן אלו מן העותרים שצו הארנונה שלהם לא אושר או אושר חלקית בלבד, מחויבים לכאורה להשיב לתושביהם תשלומי ארנונה חריגים שנגבו מהם ולא אושרו, חרף כך שסכומים אלו כבר הוצאו לטובת פעילותם השוטפת של העותרים. ועוד נטען, כי העותרים שבעניינם לא ניתנה כל החלטה אינם יודעים כיצד עליהם לפעול. זאת ועוד, טוענים העותרים, ההחלטות שניתנו בעניינם אינן מנומקות, ולא ניתן להבין מה היה הטעם לדחיית ההחלטות או לאישורן החלקי. לבסוף טוענים העותרים, כי לא ניתנה להם אפשרות להציג את עמדתם וטענותיהם בפני המשיבים עובר לקבלת ההחלטה.

לאור כל אלה, פנו העותרים ביום 24.1.06 למשיבים בבקשה כי יפרטו את הנימוקים להחלטות בעניינם של העותרים 2-9, ואת נימוקיהם לאי-מתן החלטה בעניינם של העותרים 10-13. לטענת העותרים, נכון למועד הגשת העתירה, לא התקבלה כל תשובה לפנייתם.

המשיבים סבורים, כי דין העתירה להידחות על הסף, מן הטעם שהיא כורכת במסגרתה את עניינם של 12 עותרים שונים.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, שוכנעתי כי הצדק עם המשיבים, וכי כטענתם, דין העתירה להידחות על הסף. בפסיקה כבר נקבע לא אחת, כי אין להידרש לעתירה המאגדת בתוכה עניינים שונים ונפרדים, אף מקום בו עלה בהן נושא בעל אופי דומה (בג"צ 6432/01 כאמלה שיבאנלי חסאן נ' כרמון ואח', לא פורסם; בג"צ 452/99 עלי פרא נ' שר המשטרה, לא פורסם; בג"צ 5866/01 זיתון עמאד ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם). טעמה של הלכה זו הוא כי אף מקום בו קיים דמיון מסוים בין עניינם של עותרים שונים, הרי ש"ההידרשות אל כל אחד מהם עשויה להיות שונה, וכך גם ההכרעה בהם והנמקתה. משכך, קיבוצם יחד תחת אכסניה משותפת לא יוכל לעמוד" (בג"צ 2336/05 סוהא חליפה ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם).

אכן, הבקשות שהגישו העותרים דומות במהותן ועוסקות בסוגית העלאת ארנונה בנכסי מגורים. אולם, בין הבקשות קיימים הבדלים בלתי מבוטלים, שכן, בגדרן התבקשו העלאות ארנונה בשיעורים שונים וגובה המס בכל וועד עובר להחלטה להעלות את הארנונה היה שונה. יתרה מכך, ההחלטות שניתנו בעניינם של העותרים השונים, ככל שניתנו, אינן זהות. משכך אמרנו, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי ההחלטות בעניינם של העותרים ניתנו על יסוד מסכת עובדתית שונה, המצריכה דיון וליבון נפרדים, במסגרתם יידרש בית-המשפט לנסיבות הספציפיות שאפיינו כל בקשה ובקשה. נוכח כל האמור, לא היה מקום לכרוך את עניינם של כל העותרים בעתירה אחת, ומסיבה זו, דין העתירה להידחות.

למותר לציין, כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותו של כל אחד מן העותרים, להביא את עניינו בפני בית-המשפט המוסמך על דרך של הגשת עתירה נוספת, ככל שתהיה בידו עילה לכך.

העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ז באייר תשס"ו (15.5.2006).