מרים ברקוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשה לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את ערעור העותרת על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בו הוחלט לדחות את תביעת העותרת לשלם לה סכום של 140,372 ש"ח בגין העסקתה שעות נוספת מעבר לשעות שיש להעסיק מדריכה מוסמכת במועדון קשישים.

2.העותרת עבדה כרכזת מועדון קשישים בעירית מגדל העמק. לאחר מכן ותוך כדי עבודתה במועדון, קבלה תעודה של מדריכה מוסמכת. היא דרשה בתביעתה לקבל הפרשים עבור שעות עבודתה בפועל העודפות על שעות עבודתה לפי דירוג ההוראה.

בית הדין האזורי דחה את התביעה ובית הדין הארצי אישר זאת על בסיס קביעות עובדתיות. בפסק הדין נקבע כי בנסיבות הענין לא חלה חובה על הרשות לשנות ביוזמתה את מערכת השעות של העותרת למערכת של מדריכה לאור תפקידה כמרכזת, ומשהעותרת לא פנתה ולא בקשה כי ייעשה שינוי כזה.

3.נטען בעתירה כי בפסקי הדין נפלו טעויות עובדתיות שונות, היתה התעלמות מראיות מסוימות, וכן נטען לקיומה של טעות משפטית בהבחנה שנעשתה בין הסכמת הרשות לשלם לעותרת על פי דירוג מדריכים לבין החובה להעניק לה מערכת שעות של מדריכה, תוך התעלמות מהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, ותוך גרימת אי צדק ונזק כלכלי כבד.

4.נתנו דעתנו לטענות העתירה ובאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו. בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג להתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה אלא מקום שנפלה טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות כזו. כאשר מדובר בהתערבות בגלגול שלישי, יטה בית משפט זה להתערב רק מקום בו מדובר בבעיה משפטית בעלת חשיבות כללית. (בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693-4). עיקרו של הסכסוך כאן נעוץ בענינים שבעובדה, ולא מתקיימים התנאים להתערבותנו גם בהיבט השאלות המשפטיות שהועלו (ראה בג"צ 4255/97 טואיטו נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון נ"ג 60).

העתירה נדחית על הסף, משלא נמצאה עילה להתערבותנו.

ניתן היום, י' באייר תשס"ב (22.4.02).