אמנון פורת ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.עתירה התוקפת את החלטות בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטת ל' גליקסמן) בע"ע 1774-09-16 מימים 29.3.2021 ו-7.4.2021, בגדרן נדחתה בקשת העותר לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה (כתוארה אז) ה' יהלום ונציגי הציבור י' כוחלאני ו נ' עילם) בסע"ש 1239-06-13 ו-31010-07-13, מיום 15.8.2016.

2.כנגד העותר וחברות הקשורות אליו הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, על ידי עובד אשר הועסק על ידי העותר והחברות. בפסק הדין, חייב בית הדין האזורי את העותר ואת החברות, ביחד ולחוד, בפיצויים בגין שכר עבודה ושעות נוספות, פידיון חופש, דמי הבראה, אי הפרשה לפנסיה ופיטורין, בשווי מצטבר של למעלה מ-600,000 ש"ח. במקביל, דחה בית הדין האזורי תביעה שכנגד.

3.בתוך כך, בעניינו של העותר תלוי ועומד הליך פשיטת רגל, בפש"ר 4641-10-14. מן העתירה עולה כי חלק ניכר מחובו של העותר, מקורו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, וכן כי במסגרת זו עומד למימוש נכס השייך לעותר.

4.בקשת העותר והחברות לעיכוב ביצוע פסק הדין התקבלה באופן חלקי, כך שביום 9.10.2016 הורה בית הדין האזורי לעבודה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו, עד להכרעה בערעור. העותר אמנם ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, וערעורו טרם הוכרע.

5.ביום 3.3.2021 הגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי במלואו. באותו היום דחה בית הדין הארצי (כב' השופט א' סופר) את הבקשה, בקבעו כי משלא הוגש ערעור על החלטת עיכוב הביצוע החלקי שניתנה על ידי בית הדין האזורי אין הוא מוסמך לדון בעניין. בנוסף, נקבע כי לא קיימות נסיבות חדשות המצדיקות היעתרות לבקשה, גם לא ביחס לצו המניעה בעניין מימוש הנכס.

6.ביום 22.3.2021 הגיש העותר לבית הדין הארצי בקשה נוספת לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית הדין האזורי. הבקשה נדחתה ביום 29.3.2021 מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 3.1.2021, וצוין כי בית הדין אינו מוסמך ליתן החלטות בעניין נכסיו של המערער, באשר הסמכות לדון בעניין מסורה לבית המשפט המחוזי בו מתנהל הליך פשיטת הרגל.

7.העותר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וזו נדחתה ביום 7.4.2021. בהחלטה זו, הודגש כי לא קיים הליך של עיון מחדש בהחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. בית הדין הארצי שב והפנה להחלטה מיום 3.1.2021, בה הובהר כי משבית הדין האזורי החליט בבקשה לעיכוב ביצוע, ולא הוגש הליך ערעורי על החלטה זו, אין מקום לדון מחדש בעיכוב הביצוע. מכאן העתירה.

8.הלכה פסוקה היא בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בהם מוגבלת אך למקרים חריגים, שבהם נתגלתה טעות מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו למשל: בג"ץ 2194/21 דרויש נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.4.2021)). זאת ועוד, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות של בית הדין לעבודה המתייחסות לסעד ביניים היא מצומצמת אף יותר (ראו למשל: בג"ץ 2630/20 אבראהים נ' בית הדין הארצי לעבודה (26.4.2020)).

9.הטענות שמעלה העותר מתייחסות לעניינו הפרטני, וככלל נושאות אופי ערעורי. הלכה למעשה, מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי, על דרך של כניסה בנעלי בית הדין הארצי לעבודה (ראו והשוו: בג"ץ 1564/21 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה (18.4.2021)). אולם, המקרה אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותו של בית משפט זה.

10.סוף דבר, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז באייר התשפ"א (28.4.2021).