טכמוביל ואח' נ' שר המשטרה

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותרים מנהלים תחנת דלק ללא היתרים כדין, ובגין כך הוגש נגדם, בחודש אוגוסט 2004, כתב אישום המייחס להם עבירות שונות על פי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. משהתייצבו הצדדים בפני בית משפט השלום בחודש דצמבר 2004, ביקש בא-כוח העותרים לדחות את הדיון, ובחודש מרץ 2005 נתבקשה דחייה נוספת כדי לאפשר לעותרים להביא את עניינם להחלטה בפני רשויות התכנון.

לטענת העותרים, ביום 20.3.05 פנה אליהם נציג של משטרת ישראל, אשר הבהיר כי עתיד להיערך חיפוש בתחנה, במטרה לתפוס את הציוד המשמש להפעלתה, הואיל והיא פועלת שלא כדין. העותרים סבורים כי חיפוש זה, אם ייעשה, הנו שלא כחוק, באשר מטרתו לפרק את ציוד התחנה, כדי למנוע את המשך הפעלתה עוד בטרם הכריע בית המשפט המוסמך בהליך הפלילי שהוגש נגדה. לפיכך, מבקשים העותרים כי נורה למשיב להימנע מלבקש ומלבצע צו חיפוש שכזה.

2.דינה של העתירה להידחות על הסף, ולכך שני טעמים: ראשית, הואיל וכיום, בניגוד לעבר, אין בידי העותרים היתרים להפעלת התחנה, לא בתחום של רישוי עסקים ולא מכוח דיני התכנון והבנייה. מכאן, שהמשך הפעלתה של התחנה כרוכה בעבירה, ולכך משמעות מיוחדת לנוכח הסכנה הנשקפת מהפעלתו של עסק זה בטרם קיבל את ברכתן של הרשויות המוסמכות. במצב זה הסעד המתבקש על ידי העותרים, אינו אלא ניסיון לקבל אישור להמשיך בביצוען של עבירות בחסותו של בית המשפט, ואין צורך לומר כי בקשה זו לא ראויה היא, על דרך הכלל, ולאור ההלכה שנפסקה בבג"ץ 10202/01 ארגון סוכני ובעלי תחנות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(5), 713, בפרט.

שנית, לעותרים עומד סעד חלופי במסגרתה של פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

3.לנוכח האמור, מוטב היה לה לעתירה זו לולא הוגשה, ומשהעותרים לא נהגו כך ואילצו את המשיב להגיב עליה, אנו מחליטים לחייבם לשלם הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ד בניסן תשס"ה (3.5.2005).