עו"ד דן כוכבי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.העותר מתגורר עם משפחתו בבית מגורים בכפר מרמורק שברחובות, בשכנות למספר בתים בבעלות המשיב 3, אשר משמשים את זה – לפי הטענה – לצרכי עיסוקו, כמשרד עורכי דין. מזה מספר שנים, פועל העותר באפיקים משפטיים ומינהליים נגד השימוש החורג, כך לטענתו, שעושה המשיב 3 במבני מגורים לצרכי משרד. בין היתר, פנה העותר למשיבה 2 ולראש עיריית רחובות, וניהל הליכים במסגרת ועדות ערר (בערר שמספרו 27/06), בית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1218/02) ובית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים (עע"מ 6945/03). תשובתה האחרונה של המשיבה 2 לפנייתו של העותר היתה כי הליך הרישוי בו נקט המשיב 3 לאישור השימוש בבית מגורים במשרד טרם מוצה. לפיכך טרם ננקט נגדו הליך משפטי.

2.בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה למשיבים 1 ו-2 להסביר מדוע לא הוגש כתב אישום נגד המשיב 3 בעבירה של שימוש חורג במבנים האמורים. לטענתו, ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב 3 בעבירה של שימוש חורג מהיתר הינה החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, הנגועה בשיקולים זרים, ומצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

3.עם הגשת העתירה, הוריתי לעותר להתייחס בכתב לשאלת מיצוי ההליכים לפני המשיב 1, ולשאלת קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. לעניין מיצוי ההליכים, הגיש העותר מכתב שנשלח – לטענתו – אל המשיב 1 בחודש נובמבר 2002 – היינו, לפני למעלה משבע שנים – אך נמנע מלצרף את תשובתו של זה האחרון למכתב. לעניין הסעד החלופי, הפנה העותר להחלטתו של בית משפט זה מיום 25.1.2005, אשר לאחר שעיינו בה, לא מצאנו כל התייחסות לשאלה שעל הפרק.

4.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לא יזקק לעתירה מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי (ראו: בג"ץ 8123/09 שמעון נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם, 13.10.2009)). בענייננו, ככל שסבור העותר כי קיימת עילה לכך, רשאי הוא לעתור נגד החלטת רשויות התכנון שלא להעמיד לדין את המשיב 3 לבית המשפט לעניינים מינהליים. כפי שנפסק:

"...יש לראות את בית המשפט לעניינים מנהליים כמוסמך לדון בעתירות שעניינן אי אכיפת חוק התכנון והבניה על ידי מוסדות התכנון. בנסיבות אלו, קיים סעד חלופי לדיון בבית המשפט הגבוה לצדק ומטעם זה יתקיים הדיון בעתירות מעין אלו בבית המשפט לעניינים מנהליים" (בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 121, 134 (2002)).

בכל שאמור במשיב 1, דין העתירה להידחות גם בשל אי מיצוי הליכים. נציין בהקשר זה כי לא ניתן לראות בפנייה אל היועץ המשפטי לממשלה משנת 2002, שאינה מתייחסת מטבע הדברים לתשתית עובדתית עדכנית, משום מיצוי הליכים.

למותר להדגיש כי אין באמור משום התייחסות לגופן של טענות העותר.

נוכח כל האמור, דינה של העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, י"א באייר התש"ע (25.4.10).

ביום, כ' באייר התש"ע (4.5.2010).