מדינת ישראל נ' וועדת השיחרורים

פסק-דין

ועדת השחרורים החליטה לשחרר את המשיב 2 (להלן: המשיב), שחרור מוקדם ברשיון. החלטה זאת נתקבלה על אף ההתנגדות של מנהל כלא צלמון, העובדות הסוציאלית בכלא וועדת האלימות במחוז חיפה, על אף העבר הפלילי של המשיב, שהוא עבר מכביד, ועל אף העובדה שכנגד המשיב תלויים ועומדים תשעה תיקים נוספים, בגין עבירות שביצע טרם מאסרו הנוכחי, וגזר-הדין לגבי עבירות אלה אמור להינתן, ככל הנראה, בשבוע הבא. ועדת השחרורים לא התייחסה לכל אלה והחליטה, בקיצור נמרץ, כדלקמן:

"לאחר עיון בבקשה ובמסמכים, ולפנים משורת הדין, ועל מנת לתת לאסיר הזדמנות נוספת ולו אחרונה לחזור למוטב, אנו מחליטים בזה לשחרר את האסיר שחרור מוקדם ברשיון".

לפי החלטה זאת, לא ברור כי ועדת השחרורים התייחסה כראוי ונתנה את המשקל הראוי לשאלת המסוכנות של המשיב.

נוכח החומר המצוי בשאלה זאת, היה על הוועדה להתייחס לחומר ולנקוט עמדה כלפיו. אי-לכך, אנו מחליטים להחזיר את התיק אל ועדת השחרורים כדי שתקבל את חוות הדעת הנדרשות בקשר למצבו של המשיב, לרבות מסוכנותו, תשקול את החומר הנוגע לעניין ותחליט מחדש אם לאור חומר זה יש מקום לשחררו ברשיון.

עם זאת, יש לציין כי לא נעשתה פעולה ראויה כדי שהגופים המוסמכים לכך יבדקו ויחוו דעתם בפני ועדת השחרורים מבעוד זמן. מן הראוי שכך יעשה עכשיו בהקדם האפשרי. רשמנו לפנינו כי ועדת האלימות תדון ותגבש עמדה בשאלת שחרורו של המשיב ביום 23.6.98, וכי וועדת השחרורים תדון ותגבש דעה בשאלה זאת, על-יסוד חוות הדעת של ועדת האלימות וחוות דעת נוספות ככל שיידרש, בהקדם ולא מאוחר מסוף חודש יולי 1998.

צו הביניים המורה על עיכוב שחרורו של המשיב יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת על-ידי ועדת השחרורים.

ניתן היום, יז' בסיון תשנ"ח (11.6.98).