Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

נביל עלי מחמוד אבו דח'אן נ' משרד הביטחון ואח'

HCJ 323/04 was decided on 30 May 2005.

The court's decision, in its own words.

אשר על כן, העתירה נדחית.

3 justices heard the case, and the ruling came on 30 May 2005.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 323/04
Opened
2004
Decided
30 May 2005
Length
3 pages

The panel

  • אהרן ברק
  • אשר גרוניס
  • אסתר חיות

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 323/04 נביל עלי מחמוד אבו דח'אן נ' משרד הביטחון ואח' (30.5.2005)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 323/04

בפני: כבוד הנשיא א' ברק · כבוד השופט א' גרוניס · כבוד השופטת א' חיות

העותר: נביל עלי מחמוד אבו דח'אן

נגד

המשיבים: 1. משרד הביטחון · 2. מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה · עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה: י"ב בניסן התשס"ה (21.04.2 0 05)

בשם העותר: עו"ד תמים יונס

בשם המשיבים: עו"ד הרן רייכמן

פסק-דין

הנשיא א' ברק:

1.עניינה של העתירה בבקשה לאיחוד משפחה. ביום 13.3.2003 התחתן העותר, תושב עזה, עם אזרחית אלג'יר. העותר מבקש מהמשיבים להתיר את כניסת אשתו לעזה. זאת, על מנת לחיות עם אשתו ביחד בתחומי האיזור. לחילופין, מבקש העותר לאפשר את כניסת האישה באמצעות היתר ביקור זמני, אותו יוכלו המשיבים לבטל בהתאם לנסיבות.

2.המשיבים מציינים כי שאלת מתן היתרים לכניסה לאיזור היא עניין של מדיניות. עניין זה מוסדר בהסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית. דא עקא, החל מפרוץ העימות המזוין בספטמבר 2000, לא מטופלות בקשות כאלו בידי המשיבים. המשיבים סבורים כי מדיניותם זו מוצדקת נוכח המציאות המדינית-ביטחונית בשטח. יצוין כי במהלך הדיון שבפנינו מסרו המשיבים כי מדיניותם זו נשקלת עתה מחדש. בעניינו של העותר לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהמדיניות האמורה. יתר על כן, טרם התקבלה בעניינו של העותר בקשה מהרשות הפלסטינית. גם באשר להיתר זמני סבורים המשיבים שאין להיענות לעתירה. זאת, מכיוון שאין דרך לאכוף את יציאתה של האישה מהאיזור במקרה והרישיון יפקע.

3.נחה דעתי שדין העתירה להידחות. אכן, לפי ההסדר שהתגבש בין ישראל לרשות הפלסטינית, רישיונות הביקור שמנפיקה הרשות כפופים לאישור ישראל (סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי של הסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית, כתבי אמנה 1071, כרך 33, 215). עם זאת, אופן יישום ההסכם הוא עניין שבמדיניות הממשלה. החל מספטמבר 2000 הפסיקו המשיבים, כעניין שבמדיניות, לטפל בבקשות לרישיונות המועברות אליהם על ידי הרשות הפלסטינית (השוו: בג"ץ 5957/02 אבו סרחאן ואח' נ' מפקדת חטיבת בנימין (לא פורסם); בג"ץ 2231/03 אלשלאלדה ואח' נ' מפקד חטיבת בנימין ואח' (לא פורסם)). אמנם, נמסר לנו בדיון כי עם שינוי הנסיבות המשיבים בוחנים את מדיניותם בעניין מחדש. לעת עתה, המשיבים מצדיקים נקיטת מדיניות זו בשל המצב המדיני-ביטחוני והימצאותם בתחומי האיזור של אלפי שוהים בלתי חוקיים שפקע רישיונם (בג"ץ 4297/04 יאסין ואח' נ' המנהל האזרחי באיזור יהודה ושומרון ואח' (לא פורסם)). העותר לא חלק על טענות המשיבים בעניין זה. מובן, שלכל מדיניות עשויים להיות חריגים. ברם, העותר לא הראה טעמים לחרוג ממדיניות זו בעניינו. לא כל שכן כך, כאשר טרם הועברה בקשתו מהרשות הפלסטינית למשיבים (ראו: בג"ץ 6133/03 אבו-בכר ואח' נ' משרד הביטחון, פ"ד נז(6) 651). כמובן, שעם שינוי המדיניות יוכל העותר לפנות מחדש לבית המשפט ככל שעניינו לא יבוא על פתרונו בהתאם למדיניות שתגובש.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ה

נשיא

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

ש ופט

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

ניתן היום, כ"א באייר התשס"ה (30.5.2005).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools