הפורום החברתי לתקינות המינהל הציבורי ואח' נ' הממונה על אירוע הילולת הרשב"י במירון ואח'

פסק-דין

השופט י' אלרון:

1.העותרים, עמותה ציבורית ואזרחים החפצים להשתתף בהילולת רבי שמעון בר-יוחאי (להלן: ההילולה), מבקשים את ביטולן של תקנות 2 ו- 4 לתקנות הבטיחות במקומות ציבוריים (הסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון) (הוראת שעה), תשפ"ב-2022 (להלן: התקנות); וכן כי יקבע ש"לא ניתן להטיל סנקציות פליליות מכוח התקנות". לחלופין, התבקש כי יבוטלו כרטיסי הכניסה להילולה שכבר ניתנו או נמכרו, המכונים "היתרי שהייה" כלשון תקנה 4 לתקנות, וכי אלה יחולקו מחדש.

2.לשיטת העותרים יש להורות על בטלות התקנות האמורות מאחר שהן פוגעות בחופש התנועה, חופש הדת והפולחן וזכויות נוספות. משכך, מדובר ב"הסדר ראשוני" שעליו להיכלל בחקיקה ראשית, ולא בחקיקת משנה. עוד נטען, כי הקבוע בתקנות סותר את הוראות סעיף 3 לחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל וסעיף 1 ל חוק השמירה על המקומות הקדושים, ה תשכ"ז-1967, ואף כי נוכח העיתוי בו הותקנו התקנות, לא ניתנה לציבור הרחב אפשרות מעשית להתייחס אליהן כנדרש. מוסיפים העותרים, כי הוראות חוק הבטיחות, מכוחו הותקנו התקנות, אינן חלות בנסיבות העניין היות שהגעה למירון היא בגדר "התקהלות לא מאורגנת"; ובהתאם, כי לא ניתן להטיל סנקציות פליליות על אזרחים מכוחה של חקיקת משנה שבה נפלו פגמים אלו.

ביחס ל"היתרי השהייה" שניתנו, נטען שמאחר שמכירת הכרטיסים הושלמה עובר לחקיקת התקנות, יש לבצע את הליך המכירה מחדש. בפי העותרים שורת טענות נוספות, לרבות ביחס להליך פרסום ומכירת הכרטיסים ברשת האינטרנט; העובדה שבמסגרת יישום התקנות לא נלקחו בחשבון אלו המבקשים להגיע מחו"ל להילולה; ועוד.

3.דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים.

העתירה הוגשה ביום 16.5.2022, בעוד ההילולה עתידה להתקיים בעוד ימים ספורים. סד זמנים זה אינו מאפשר דיון של ממש בטענות שהועלו במסגרתה (בג"ץ 9096/15 בר און נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ ערוץ הילדים (31.12.2015); בג"ץ 429/18 רותם נ' משטרת ישראל - תחנת פתח תקוה, פסקה 3 (15.1.2018)). יש להניח, כי טענות העותרים כלפי מתווה מכירת הכרטיסים וההגבלה הנגזרת מכך על זכויותיהם השונות, היו ידועות להם כבר לאחר פרסום הודעת הדוברות ביום 1.5.2022 – שבה הודגש כי לא תתאפשר כניסה למתחם ההילולה ללא כרטיס. אף אם העותרים בחרו, משיקוליהם, למקד את עתירתם בתקנות שהותקנו לאחר מכן. אדרבא – לשיטת העותרים, באותו המועד, עובר להתקנת התקנות, הפגם שנפל היה כפול ומכופל היות שמכירת הכרטיסים להילולה נעשתה "ללא אסמכתא חוקית" כלשונם.

אולם, העותרים המתינו כשבועיים מיום הודעת הדוברות עד להגשת העתירה, ובעניין זה, שהוא המצוי בלב העתירה, השתהו באופן מובהק (בג"ץ 6420/21 דביר נ' משרד הבריאות (30.9.2021)).

כמו כן, אין מקום להותיר את העתירה על כנה לצרכי הדיון ברכיב בודד מתוכה – טענות העותרים ביחס לתוקפן של הסנקציות הפליליות. טענות אלו אף לא נכללו במפורש בפנייתם המוקדמת למשיבים, ומשכך כלל לא מוצו ההליכים בעניינן כמתחייב (בג"ץ 6804/20 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 2 (1.10.2020)).

4.זאת ועוד, דומה שאין צורך להזכיר את הרקע למתווה שעוגן בתקנות. האסון שארע אשתקד עודנו מרחף מעל ההכנות להילולה שתיערך השנה, ויש העמלים מבוקר עד ליל על מנת שאסון שכזה לא ישנה. בנקודת הזמן הנוכחית החלופה למתווה שעוגן בשלב זה בתקנות במסגרת הוראת שעה (ראו סעיפים 1 ו-9 לתקנות), ואשר מבוקש כי נורה על ביטול עיקרו, היא למעשה קיום האירוע ללא הגבלות או תוך הגבלות שיקבעו בבהילות רבה ובחופזה. לא ניתן אלא לתהות, האם לא למדנו דבר?

רוצה לומר: אף אם היינו סבורים כי התקנות או דרך ההתנהלות ביחס להתקנתן מעוררת קושי כלשהו, המרחק בין כך לבין הסעד מרחיק הלכת שהתבקש – ביטולן ערב ההילולה – רב עד מאוד (לעניין גישתו המאופקת של בית משפט זה בבחינת חקיקת משנה, ראו מני רבים: בג"ץ 3563/19 גבאי נ' משרד התחבורה, פסקה 6 (19.8.2019); בג"ץ 926/17 מכנס נ' שרת המשפטים, פסקה 17 (30.3.2017)).

5.סוף דבר, העתירה נדחית.

לא מבלי התלבטות, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז באייר התשפ"ב (17.5.2022).