פתחי מוסטפא אחמד אסמעיל ואח' נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

ביום 26.5.2013 פרסם המשיב 1, הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון (להלן: הממונה), מכוח סמכותו לפי הצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967, התראות בדבר פינוי שתי חלקות באזור הכפר שופה שבנפת טול כרם. העותרים, הטוענים לבעלות בחלקות, הגישו עררים שהופנו נגד התראות אלו וטענו, בעיקרם של דברים, כי רכשו זכויות בחלקות מכוח עיבוד והחזקה. ביום 20.1.2016 קיבלה ועדת העררים באזור יהודה ושומרון (להלן: ועדת העררים) את העררים באופן חלקי בלבד. נקבע כי פרט לשטחים שסומנו א', ב' (בקשר לערר 58/13) וג' (בקשר ערר 59/13) על גבי נספח י"א שצורף לחוות דעת מפענח תצלומי האוויר מטעם הממונה, יוותרו צווי הפינוי על כנם. על כך נסבה העתירה שלפנינו שתוקפת את ההחלטה במישורים שונים, ושבגדרה מתבקש להורות על ביטול הליכי הפינוי.

ביום 1.5.2016 הורה השופט י' דנציגר על מתן צו ארעי שלפיו יימנעו המשיבים מביצוע צווי הפינוי עד להחלטה אחרת.

בין היתר נטען בעתירה, לראשונה, ומבלי שטענה זו הועלתה לפני ועדת הערר, כי לא ניתן לפנות את העותרים בשל התיישנות לפי סעיף 16(א) לחוק ההחזקה (התצרוף) בנכסי דלא ניידי, חוק מס' 49 לשנת 1953. המשיבים סברו כי דין טענה זו להידחות על הסף משלא נטענה לפני ועדת העררים. ואולם, נוכח העובדה כי בהליך אחר (בג"ץ 4380/16 עמלה נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיזור יהודה ושומרון) עלתה שאלה משפטית זהה שהדיון בה הוחזר לוועדת העררים כדי שתדון בה; והואיל והעניין עודו תלוי ועומד לפני הוועדה (בתיקי ערר 67/14 ו-39/13), הציעו המשיבים להמתין גם בענייננו להכרעתה האמורה של ועדת העררים. זאת, בדומה למתווה שננקט בשתי עתירות נוספות (בג"ץ 40/16 אבו יעקוב נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיזור יהודה ושומרון; בג"ץ 2151/15 צוף נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיזור יהודה ושומרון). העותרים מצדם ביקשו כי אם יוחזר התיק לוועדת העררים, תדון זו גם בטענתם כי לכתחילה היה עליה לבחון תא שטח גדול יותר מהשטח שנכלל בצווי הפינוי, מאחר שהשטח שנכלל בצווי הפינוי הוא למעשה חלק מחלקות גדולות יותר המצויות בבעלות העותרים. כך, בין היתר, עקב פגמים נטענים בייצוג העותרים לפני ועדת העררים. נאמר מיד כי לא מצאנו עילה להחזרת הדיון לוועדה בנושא אחרון זה, מה גם שטענת בא כוח העותרים בדבר ייצוג משפטי לא נאות על ידי בא כוחם הקודם לא קיבלה ביטוי בעתירה כלל ועיקר.

אשר לטענת ההתיישנות, הואיל וזו לא נטענה ולא התבררה כאמור לפני ועדת העררים בהליך שלפנינו, ובהינתן הסכמתם האמורה של המשיבים, אף אנו סבורים כי יש להמתין להכרעתה של ועדת העררים בתיקים 67/14 ו-39/13. קודם שנדרש לביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה נושא עתירות אלו, ראוי שתיפרש לפנינו התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין במלואה ולפיכך אנו מורים על מחיקת העתירה. הצו הארעי יוסיף לעמוד בעינו עד חלוף 60 ימים מיום שתינתן על ידי ועדת העררים הכרעה בתיקים האמורים. בשלב זה, איננו רואים להורות על החזרת הדיון בטענת ההתיישנות לוועדת העררים. לאחר שתינתן הכרעת הוועדה, וככל שבא כוח העותרים יסבור כי בצד ההכרעה המשפטית נדרש בירור נוסף לפני ועדת העררים, שמורות לו טענותיו בהקשר זה, כמו גם טענות אחרות שהועלו בעתירה. זאת, מבלי שבאמור יש נקיטת עמדה לגופן של שאלות אלו. למותר לציין כי גם טענות המשיבים שמורות להם.

בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, א' בתמוז התשע"ח (14.6.2018).