תאטרון הצפון מרכז אומנויות הבמה בע"מ נ' עיריית קרית-מוצקין ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.בעתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 19.5.2013, התבקשו שני סעדים: הראשון, ביטל מינויה של המשיבה 4 כמ"מ מנכ"ל היכל התאטרון בקרית-מוצקין (להלן: התאטרון); ולחלופין, השני, ביטול כהונתו של המשיב 3 כראש עיריית קרית-מוצקין, בשל ניגוד העניינים בין תפקידו לבין תפקידה של אשתו כמ"מ מנכ"ל התאטרון.

2.בדיון שהתקיים ביום 26.6.2014 רשמנו לפנינו את הצהרות באי-כוח המשיבים כדלקמן:

א. ב"כ המשיבים 3,1 ו-4 (עו"ד שחל), הצהיר כי בכוונת המשיב 3 לדאוג לכך שמועצת העיר תמנה אדם שיהיה ארחאי, מטעם העירייה, בכל הקשור לתאטרון, וכי המשיב 3 יחדל מלהיות מעורב בהחלטות בעניין התאטרון.

ב. ב"כ המשיבים 2 ו-5 (עו"ד בוכמן-שינדל), הצהירה כי בכוונת משרד הפנים לפנות ולברר כיצד מיישמים המשיבים 1,3 ו-6 את המלצותיה העדכניות של הועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרים (להלן: "הועדה").

3.ביום 4.8.2014 הגישה העותרת בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני שיאסור על משיבה 4 להשתתף במכרז ולחלופין, שיורה למשיבה 6 לקיים את המכרז.

לאחר קבלת תגובות המשיבים, החלטנו ביום 18.9.2014 כי אין מקום למנוע את עריכת המכרז במתכונתו הנוכחית או למנוע את השתתפות המשיבה 4 בתהליך המכרזי. בנוסף, ביקשנו הודעות עדכון מהמשיבה 6 (בעניין ההליך המכרזי ותוצאותיו) ומהמשיב 2 (בעניין הבירורים שנערכו על ידו לגבי אופן יישום המלצותיה של הועדה).

4.לאחר קבלת הודעות העדכון שנתבקשו, ולאחר שבוצעו התחייבויות המשיבים כמפורט בסעיף 2 לעיל – ומשמונתה המשיבה 4 למנכ"ל התאטרון בתום ההליך המרכזי – פנינו ביום 4.11.2014 לעותרת בבקשה שתודיע האם היא עומדת על עתירתה, לנוכח האמור בהודעות המעדכנות דנן. בתגובה מיום 16.11.2014 הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה, תוך שהיא מפרטת מדוע לטעמה נהגו ונוהגים המשיבים באופן המעיד על כך שאין לתת במעשיהם ובהבטחותיהם אמון.

5.ביום 24.11.2014 הגישה העותרת הודעה בה ביקשה שתינתן החלטה בעתירתה.

6.בפתח הדיון שהתקיים לפנינו אתמול, ביקשנו לברר עם העותרת האם עתירתה המקורית לא מיצתה את עצמה והאם הסעדים שהתבקשו במסגרתה, כמפורט בסעיף 1 לעיל, אמנם ראויים לדיון ולהכרעה על ידנו כעת חיה, נוכח השינויים העובדתיים שהתרחשו מאז הגשת העתירה, לפני למעלה משנה וחצי, ובהתחשב בדיון שקיימנו ביום 26.6.2014 ותוצאותיו של דיון זה.

הבהרנו לעותרת כי היה ותחליט למשוך את עתירתה בהתחשב באמור לעיל, לא יהיה בכך כדי למנוע ממנה הגשת עתירה חדשה ועדכנית (ככל שתיסבור כי יש הצדקה להגשת עתירה כזו), תוך שהיא שומרת על מלוא טענותיה.

העותרת הודיעה לנו באמצעות בא-כוחה (עו"ד בן ארי) כי אין היא רואה לנכון למשוך את עתירתה, שכן, לטענתה, עתירתה המקורית והסעדים שנתבקשו במסגרתה יפים אף לעת הזו. לחיזוק טענתה הפנתה העותרת לאמור בבקשתה למתן החלטה מיום 24.11.2014 על נספחיה.

7.המשיבים טענו לפנינו כי עתירתה המקורית של העותרת מיצתה את עצמה, ובאי כוחם התייחסו בקצרה לטענות העותרת כפי שפורטו בבקשתה מיום 24.11.2014 ובטיעוניה לפנינו. באי-כוחם של המשיבים 4,3,1 ו-6 אף עמדו על חיוב העותרת בהוצאות משפט.

באת-כוח המשיבים 2 ו-5 ביקשה בסוף דבריה שלא לחייבם בתשלום הוצאות לעותרת, בסך 1,500 ש"ח, עליהן הורה השופט א' רובינשטיין בהחלטתו מיום 3.9.2013.

8.לאחר ששקלנו את הדברים החלטנו לדחות את העתירה. אין להתכחש לכך שהעותרת אמנם העלתה בעתירתה מיום 19.5.2013 סוגיות שונות שחייבו התייחסות וטיפול. ואולם, בפיקוחו של בית משפט זה ותוך מעקב מצד המשיבים 2 ו-5 נראה כי סוגיות אלה זכו, על פני הדברים, להסדרה הולמת.

אף אם סבורה העותרת כי במצב הדברים דהיום אין משום מענה לכל טענותיה, לא היה מקום לעמידתה על עתירתה המקורית, שכן זו מיצתה עצמם והסעדים שנתבקשו במסגרתה אינם מתאימים למצב הדברים העדכני.

9.בנסיבות העניין לא ראינו מקום לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים. באשר לבקשת המשיבים 2 ו-5 שלא לחייבם בהוצאות על פי ההחלטה מיום 3.9.2013, לא ראינו לנכון להתערב בהחלטתו דנן של השופט א' רובינשטיין.

10.אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות, בכפוף לאמור בסעיף 9 לעיל.

ניתן היום, י"ח בכסלו התשע"ה (10.12.2014).