יעקב גורדון נ' מרכז גביה ואכיפה

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.העותר הוא אסיר פלילי המרצה עונש מאסר שהושת עליו החל מיום 23.4.2017 והצפוי להסתיים בחודש ספטמבר 2018 (ריצוי מלא).

2.בשנת 2003 הורשע העותר בשורה של עבירות מרמה וזיוף ודינו נגזר ל עונש מאסר בפועל של 34 חודשים, קנס בסך 25,000 ₪ ומאסר מותנה ל- 18 חודשים, למשך 3 שנים. כן חייב את המערער בתשלום פיצוי למתלוננים בסך 102,000 ₪. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגיש העותר נדחו (רע"פ 7954/04 גורדון נ' מדינת ישראל (28.9.04)). ככל שניתן להבין מהעתירה ונספחיה, משלא שילם העותר את הקנס שהושת עליו כאמור הומר לאחרונה הקנס במאסר של 5 חודשים, בצו מיוחד של בית המשפט לפי סעיף 129א ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

3.עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיב על ביטול המאסר, ולחלופין לפרוס את תשלום הקנס.

4.ביום 25.2.2018 הגיש העותר עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בבקשה לפריסת הקנס לתשלומים (עת"א 56384-02-18). בעתירתו טען העותר כי פנה למרכז לגביית קנסות ובקשתו לפריסה נדחתה, ומכאן העתירה נגד שירות בתי הסוהר. בתגובה מטעם שירות בתי הסוהר נטען כי מקומן של טענות העותר אינו בעתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, שכן עניינה של העתירה אינו נוגע לתנאי מאסרו או מעצרו של העותר. עוד נטען כי טענות העותר ראוי שיתבררו במסגרת פניה לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, ועל העותר לפנות למרכז לגביית קנסות להסדרת עניינו, לרבות בהליך ערעור לבית משפט שלום בהתאם לסעיף 7ו לחוק זה. לאור האמור, נמחקה העתירה בהחלטת בית המשפט מיום 16.4.2018.

5.דין העתירה להידחות על הסף. פניה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינה תחליף להליכי ערעור הקבועים בחוק בנוגע להחלטת בית משפט להמיר קנס במאסר (סעיף 129א לחסד"פ), או בנוגע להחלטות המרכז לגביית קנסות (סעיף 7ו לחוק המרכז לגביית קנסות), ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי הגשת עתירה לבג"ץ.

6.אשר על כן העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' בסיון התשע"ח (15.5.2018).