מוחמד פוקהא ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

עתירה לאיחוד משפחות.

העותרת מס' 2 הינה אזרחית ותושבת ישראל, ובקשתה היא ל"איחוד משפחה" עם העותר מס' 1. העותרת והעותר באו בברית הנישואין בשנת 1995, ומאז אותה עת מבקשים השניים כי יינתן לעותר רשיון לישיבת קבע בישראל. רשויות משרד הפנים סירבו לבקשה, ומכאן העתירה שלפנינו. עתירת העותרים כיום היא, כי תוענק לעותר אשרה לישיבת קבע ואזרחות ישראל.

שר הפנים סירב להיעתר לעותרים ואת סירובו סומך הוא למידע שהגיע אליו, לדבריו, ולפיו נישואי העותר והעותרת הינם נישואי-פיקציה שכל תכליתם אינה אלא לקבל רשיון ישיבה בישראל עבור העותר. עוד טוען המשיב, כי מכל מקום אין העותר מקיים תנאים הנדרשים לקבלת מעמד בישראל.

בא-כוחם של העותרים, עו"ד שפריר, טען לפנינו כי בקשתו של העותר רוכבת על שני רכשים: האחד, בקשה לאיחוד משפחות, והאחר, בקשת העותר מכוח עצמו. ואולם קריאת המיסמכים מעלה כי בקשת העותר סומכת עצמה, להלכה ולמעשה, על רצונו להתאחד עם אשתו, ובנושא זה אכן נכריע.

שלא כמקובל, צורפה להודעת הפרקליטות תעודה בחתימת שר הפנים, מר נתן שרנסקי, והיא תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב. בתעודה זו מודיענו השר שרנסקי - בתוקף סמכותו על-פי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א1971- - כי "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את זהותו של המקור אשר מסר לשר הפנים את המידע הנוגע לעובדת נישואיה הפיקטיביים של העותרת עם בעלה, וכן כל פרט הנוגע לתוכנו של המידע האמור, הינם חסויים". כהצעת פרקליטות המדינה שאלנו את עורך-דין שפריר אם מוכן הוא שנשמע את המידע החסוי שלא במעמדו, ועורך-דין שפריר הסכים לדבר.

שמענו איפוא את המידע החסוי שלא בנוכחות העותרים ובא-כוחם, והגענו לכלל מסקנה כי העניין שיש שלא לגלות אותו מידע עדיף על הצורך לגלותו לשם עשיית צדק. אשר לגופו של המידע, הגענו לכלל מסקנה ברורה כי לא הוכחה לפנינו עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של שר הפנים לסרב לעותרים את מבוקשם כאמור בעתירה.

אנו מחליטים איפוא לדחות את העתירה.

היום, ח' באדר א' התש"ס (14.2.2000).

שופטשופטש ופטת