זאב קביאטקובסקי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.לפנינו עתירה בגדרה מתבקש בית משפט זה להוציא מלפניו צו על תנאי המורה למשיבה 1, מדינת ישראל, והמשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, ליתן טעם מדוע לא:

יבוטל פסק הדין בתיק מספר 100/12 (להלן: פסק הדין) שניתן על ידי המשיב 3, המפקח על רישום מקרקעין בעכו (להלן: המפקח), "בגין הפרת חוק יסוד"; יענה המפקח על טענות בגין "חריגה מסמכות ושיבוש הליכי משפט" בפסק הדין ובתיק מספר 8/691/2018; יועמדו לדין המשיבים 6-4 בגין שיבוש הליכי משפט בפסק הדין, בתיק מספר 8/691/2018, בעש"א 33548-02-15 ובעש"א 41796-03-19; תפתח חקירה נגד משיבה 7, עיריית קריית ביאליק, בגין "שיבוש הליכי מנהל"; תפתח חקירה נגד המשיבה 8, קרן חסויים (להלן: הקרן), "על הזנחה פושעת והתרשלות במילוי תפקידה בשמירה על רכוש החסוי, אחיו של העותר"; "לאסור את מנהג שופטים להכריז על החלטה בתיק משפטי, טרם דיון, מבלי לתת לצדדים התראה מספקת".

2.בין העותר, שאינו מיוצג, לבין המשיבים 6-4 (להלן: הצדדים), בעלי דירות בבית משותף, מתנהל סכסוך לאורך שנים הנוגע לשימוש בשטחי הבית המשותף. במסגרת הסכסוך התנהלו מספר הליכים לאורך השנים בגדרם:

(-) ביום 5.10.2014 המפקח קיבל ברובה את התביעה לסילוק יד שהוגשה נגד העותר ודחה את תביעת הנגד שהגיש העותר.

(-) ביום 13.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה, בהסכמת הצדדים, את ערעור העותר על פסק הדין (עש"א 33548-02-15) ונתן תוקף של פסק דין להסכמתם.

(-) ביום 12.2.2019 נדחתה על הסף בקשתו של העותר לבטל את פסק הדין מחמת מרמה והטעייה שנדונה בפני המפקח, בקבעו כי העותר לא הוכיח את התנאים הבסיסיים המצדיקים קיומו של "משפט חוזר אזרחי" או את ביטול פסק הדין.

(-) ביום 14.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (עש"א 41796-03-19) את ערעור העותר על דחיית בקשתו לביטול פסק הדין בקבעו כי לא התקיימה תרמית נגד המפקח; וכי "העובדות נקבעו על ידי המפקח לאחר דיון שנתן אפשרות למערער (העותר – ג'.ק) להביא את כל ראיותיו".

(-) ביום 26.11.2019 דחה השופט נ' סולברג בקשת רשות ערעור (רע"א 5344/19) שהגיש העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עש"א 41796-03-19) בקבעו כי טענות העותר נבחנו מספר פעמים על ידי הערכאות השונות ואין הצדקה לבררן ב"גלגול שלישי", כל שכן שעה שמדובר בבקשה לביטול פסק דין אשר ערעור שהגיש עליו העותר נדחה על בסיס הסכמתו.

3.בעתירה שלפנינו שב העותר ומעלה טענות רבות המופנות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בפסק הדין, וטוען כי פסק הדין מהווה "הפרה גסה" של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ו"רצוף בהחלטות שאינן חוקיות". עוד טוען העותר כי המשיבה 7 חרגה מסמכותה משמנעה מהעותר שימוש בשטח הפרטי שלו תוך התעלמות מחוקי התכנון והבנייה; כי הקרן "לא עשתה דבר לשמור על רכוש החסוי כנגד משיבים 6-4"; כי במסגרת הדיון בערעור עש"א 33548-02-15 "השופטים הודיעו לעותר שהמשפט הוכרע כנגדו טרם דיון" וכי "בית המשפט יטיל עליו הוצאות אם לא יבטל את הדיון" באופן שפגע בזכויות העותר ל"משפט הוגן, משפט פומבי וייצוג הולם"; וכי במסגרת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בעש"א 33548-02-15, הוכנס סעיף בניגוד להסכמת העותר.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

"ההלכה מקדמת דנא היא שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות הדיוניות, אף לא על החלטותיו שלו" (ראו בג"ץ 4458/19 גוזל נ' בית המשפט העליון, בפסקה 6 וההפניות שם (9.9.2019)). מרבית טענותיו של העותר הן ערעוריות במהותן ואין מקום להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ. טענות אלו התבררו בפני הערכאה הדיונית ונדחו, כך נדחו בקשות העותר לביטול פסק הדין הן על ידי ערכאת הערעור והן על ידי בית משפט זה, ודרכי הערעור העומדות לעותר, מוצו. משכך, דין העתירה להידחות על הסף.

חלקה האחר של העתירה הוא כוללני ונעדר מסד עובדתי קונקרטי לטענות החמורות המועלות בה כנגד המשיבים, ויש לדחות את העתירה אף מטעם זה (בג"ץ 5091/18 סנט אונורה בע"מ נ' רשות האכיפה והגבייה (19.11.2018)).

5.סוף דבר, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה בסיון התש"פ (17.6.2020).