אמגד מנייר נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.העותר הינו תושב קבע בישראל, יליד 1987, המתגורר במזרח ירושלים. ביום 10.9.2014 הגיש בקשת התאזרחות ללשכת רשות האוכלוסין, וקיבל אישור כי בקשתו נקלטה. ביום 23.4.2017 פנה לבירור גורל בקשתו, והתבשר ביום 8.5.2017 כי מועד הטיפול בבקשה טרם הגיע. העותר הגיש עתירה זו בטענה כי מדובר בהתמשכות בלתי סבירה של ההליכים בעניינו.

2.המשיב מסביר בתגובתו המקדמית, כפי שהוסבר פעמים רבות בתגובות מקדמיות לעתירות בעניינים אלה, כי בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בכמות בקשות ההתאזרחות המוגשות ללשכת רשות האוכלוסין, וכי הטיפול בכל בקשה נמשך זמן בלתי מבוטל. עוד נכתב בתגובה, כי לשכת רשות האוכלוסין מטפלת בכמות בקשות רבה גם בנושאים אחרים, וכל אלה מטילים עומס כבד ביותר על עובדיה. נוכח עומס זה לא היה בידי לשכת רשות האוכלוסין לטפל בבקשת העותר. על אף כל הנאמר, מסר המשיב כי החלטה בעניינו של העותר תתקבל עד ליום 19.9.2017.

3.משתשובה בעניינו של העותר צפויה להתקבל בזמן הקרוב, איני רואה עוד טעם בעתירה זו ודינה להימחק. חזקה על המשיב כי ידאג ל"טיפול שורש" בבעיות העומס, גם אם הדבר מצריך צעדים"מהפכניים" כמו תוספת כוח אדם ללשכת רשות האוכלוסין. אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי בהקשר זה:

"אין זו פעם ראשונה בה מגיעות לפתחו של בית משפט זה עתירות מסוגה של העתירה שבפנינו, המלינות על הזמן הרב שנדרש עד לקבלת החלטה על-ידי המשיבה 2 (ראו לדוגמה החלטתו של השופט דנציגר בבג"ץ 2792/17 דלאל נ' שר הפנים (28.3.2017)). אני נכון להניח כי עובדי המשיבה 2 אכן כורעים תחת עומס הפניות, וכי בחינת 'מרכז חיים' אורכת זמן. אך האם חלף תגבור מספר העובדים במשיבה 2, 'זול' יותר מבחינת הרשויות כי תוגש עתירה והפרקליטות ובית משפט זה יידרשו לה, על הזמן והמשאבים הכרוכים בכך? תמהני. זאת, שלא להזכיר את המחיר האמיתי של הסחבת והתארכות הטיפול, בו נושאים העותר ודומיו" (בג"ץ 2935/17 אשרף נ' שר הפנים, פסקה 3 (25.4.2017)).

4.לעותר שמורה זכותו לעתור כנגד החלטת המשיבים, אם וככל שימצא לנכון, כשזו תתקבל.

אשר על כן, העתירה נמחקת.

המשיב יישא בהוצאות העותר בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ב בתמוז התשע"ז (6.7.2017).