Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

עו"ד מאיר גובר, חבר המועצה האזורית ואח' נ' שר הפנים ואח'

HCJ 4182/01 was decided on 7 November 2001.

The court's decision, in its own words.

היום, כ"א בחשון תשס"ב (7.11.01).

3 justices heard the case, and the ruling came on 7 November 2001.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 4182/01
Opened
2001
Decided
7 November 2001
Length
3 pages

The panel

  • מישאל חשין
  • יעקב טירקל
  • דורית ביניש

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 4182/01 עו"ד מאיר גובר, חבר המועצה האזורית ואח' נ' שר הפנים ואח' (7.11.2001)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4182/01

בפני: כבוד השופט מ' חשין · כבוד השופט י' טירקל · כבוד השופטת ד' ביניש

העותרים: 1. עו"ד מאיר גובר, חבר המועצה האזורית · דרום השרון · 2. רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים · 3. מאיר דהן, חבר מועצה מקומית מזכרת בתיה

נגד

המשיבים: 1. שר הפנים · 2. היועץ המשפטי לממשלה · תאריך הישיבה: כ"א בחשון תשס"ב (7.11.01) · בשם

העותרים: עו"ד מאיר גובר · בשם

המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן · עתירה למתן צו על-תנאי

פסק-דין

העותר הראשון הוא חבר המועצה האזורית דרום השרון, וביקשו להצטרף אליו כעותרים נוספים חברת מועצת עיריית ירושלים וחבר המועצה המקומית מזכרת בתיה. עתירת כל העותרים היא כי נורה את שר הפנים לשלם תשלומי ביטוח תאונות עבודה, תשלומי החזר הוצאות רכב ותשלומי גמול השתתפות בישיבות המועצות המקומיות והמועצות האזוריות ובישיבות ועדות המועצות המקומיות והמועצות האזוריות, זאת לכל חברי המועצות המקומיות והמועצות האזוריות בארץ (כשלושת אלפים אשה ואיש). עוד מבקשים העותרים כי ניתן צו ולפיו יחוייב היועץ המשפטי לממשלה ליתן חוות-דעת משפטית בבקשתם של העותרים.

בראשית הדברים נאמר, כי לא שמענו עד הנה על מקרה בו ציווינו את היועץ המשפטי לממשלה ליתן חוות-דעת בנושא כלשהו. וגם אם אמרנו ניתָן לחדש חידושים מעת לעת, נוסיף עוד זאת כי לא מצאנו כל הצדק לחייב את היועץ המשפטי לממשלה במתן חוות-דעת.

אשר לגוף העניין: נתקשינו להבין מה עילה בדין יש להם לעותרים עליה יכולים הם לסמוך את עתירתם לחייב את קופת הציבור לשלם תשלומים כדרישתם. אכן, חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי מועצה), התשנ"ה1995- (החוק הראשון) העניק זכות לחבר מועצה של רשות מקומית שאינו מקבל שכר מרשות מקומית, לקבל מקופת הרשות המקומית גמול עבור השתתפותו בישיבות המועצה (ועוד), ואולם כהוראת סעיף 32 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 1997), התשנ"ז1996- לא שולם בשנת 1997 גמול כאמור לפי החוק הראשון. שנה לאחר מכן, בחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח1998-, בסעיף 23 בו, בוטל החוק הראשון מכל וכל. הכנסת הביעה איפוא דעתה בענייננו, בשוללה מפורשות תשלום גמול לחברי מועצה כפי שקבע החוק משנת 1995. דברה של הכנסת דבר הוא ושלילת הזכות שלילה היא.

טוען בא-כוח העותרים כי החוק השני - אותו חוק ששלל זכות לגמול - בטל ומבוטל הוא מעיקרו בהיותו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ואולם אנו, נפלא מאיתנו מה טעם יש סתירה בין אותו חוק לבין אותו חוק היסוד. יתר-על-כן: העותרים שלפנינו נבחרו להיותם חברי המועצות לאחר ביטול החוק הראשון, ועל כן גם לא תישמע מפיהם טענה של שלילת זכות מוקנית, כביכול.

לא מצאנו כל ממש בטענותיו הנוספות של בא-כוח העותרים, כגון בטענת ההפליה. נושא תשלום לחברי מועצות מקומיות עניין הוא למחוקק לענות בו, וכאמור בראש דברינו לא נמצא לנו כי עלה בידי העותרים להצביע על עילה המזכה אותם במבוקשם.

העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב מס' 1 שכר-טירחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח.

היום, כ"א בחשון תשס"ב (7.11.01).

שופטשופטש ופטת

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools