אילן גרג'י נ' משרד הבריאות

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה למשיב לתת צו מידי אשר יגביל את שכנו של העותר לעשן בחדר סגור, כך שעשן הסיגריות לא יחדור אל דירתו. בנוסף דורש העותר פיצוי מן המשיב בסך של 100,000 ש"ח על הנזק שנגרם לו בעקבות העישון שנכפה עליו על ידי שכנו.

העותר טוען כי הוא מתגורר בשכנות למעשן כבד, ועל כן נכפה עליו לנשום את עשן הסיגריות, ובעקבת כך בריאותו נפגעה. בעבר הוא תבע את שכנו בתביעה אזרחית בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה, אך תביעה זו נדחתה, וגם בקשת רשות הערעור שהוגשה עליה לבית המשפט המחוזי מרכז נדחתה (רת"ק 13978-06-10, כבוד השופט א' יעקב). בעתירה דנן טוען העותר כי פניותיו למשיב בסוגיה זו לא קיבלו מענה ראוי, ומוטלת עליו אחריות ישירה לנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי השכן.

מכאן את העתירה שבפנינו.

לאחר עיון בעתירה, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. העתירה אינה מגלה כל תשתית עובדתית ומשפטית אשר יכולה להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. העותר לא מצביע על כל עילה מתחום המשפט המנהלי המצדיקה התערבותו של בית משפט זה, ונראה כי עתירה זו היא הלכה למעשה ניסיון לתקוף את החלטת בתי המשפט המוסמכים בהליכים האזרחיים. ידוע הוא בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיהם של בתי המשפט. כמו כן, בעתירה לא נפרסה תשתית עובדתית קונקרטית ממנה ניתן ללמוד כי מעשי המשיב מנוגדים לחוק ולכללי המשפט המנהלי, והרי כלל ידוע הוא כי "ראשית חוכמה היא, בכל עניין המובא בפני בית - משפט, להניח תשתית עובדתית ולתמוך אותה בראיות. כך בכל עניין ובכל בית - משפט, וכך במיוחד בעתירות לבית - המשפט הגבוה לצדק" (בג"ץ 1759/94 סורזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 630 (1994)).

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, י"ג בשבט התשע"א (18.1.2011).