יורם פיניאן נ' בית המשפט המחוזי בנצרת ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יורה על דחיית משפט המתנהל בפניו במסגרת תפ"ח 151/09 עד תחילת חודש מרץ, על מנת שבפרק הזמן האמור יהיה בידי עורך הדין, שאת שירותיו הוא מבקש לשכור, סיפק לקבל וללמוד את חומר החקירה הרב שנאסף כנגדו ולהחליף את הייצוג שניתן לו כיום על ידי המשיבה 3, הסנגוריה הציבורית.

ביום 15.10.2009 הוגש כנגד העותר כתב אישום חמור למשיב 1, בית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו בין היתר, עבירות רצח, ניסיון לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות. במהלך ניהול המשפט החליף העותר את ייצוגו וכעת הוא מיוצג על ידי המשיבה 3, הסנגוריה הציבורית. כפי שנטען בעתירה, בתקופה האחרונה עלה בידי בני משפחתו של העותר לגייס את סכום הכסף הנדרש על מנת לשכור את שירותיהם של עורכי הדין ליאור אשכנזי ואיתן כבריאן, ובהתאם לכך הוגשה ביום 26.12.2010 בקשה למשיב 1 להחלפת ייצוג. בבקשה ציין העותר כי הוא מוכן להארכת מעצר נוספת על מנת לאפשר לעורכי הדין בהם הוא מעוניין ללמוד את החומר ולבקש דחייה קצרה במועדי הדיונים. עוד באותו היום ניתנה החלטה על ידי המשיב 1 כי אין בדעתו לדחות את מועדי הדיונים בתיק, וכן נקבע כי שאלת החלפת הייצוג תידון בישיבה הקרובה. ביום 28.12.2010 פנתה המשיבה 3 בבקשה לשחרורה מייצוגו של העותר, ואכן בו ביום החליט המשיב 1, לאור הסכמת הצדדים, לשחררה מייצוגו, אולם נקבע כי אין לשנות את מועדי הדיונים הקבועים בתיק בשל אילוצים קשים של ההרכב הדן בתיק.

בסמוך לאחר מכן פנה עורך הדין אשכנזי למשיב 1 והבהיר כי הוא לא יוכל לקחת על עצמו את ייצוגו של העותר אם לא יידחו מועדי הדיונים הקבועים בתיק, עוד הובהר כי הבקשה להחלפת הייצוג הייתה בכפוף לשינויים המתחייבים במועדי הדיונים. אשר על כן, ביום 29.12.2010 החליט המשיב 1 כי המשיבה 3 תמשיך בייצוגו של העותר. המשיבה 3 לא השלימה עם החלטה זו ופנתה ביום 2.1.2011 למשיב 3 בבקשה נוספת לשחרור מייצוג. בבקשתה טענה המשיבה 3 כי העותר אינו מעוניין בייצוגה והובהר על ידו כי הוא לא ישתף עימה פעולה בהגנתו, על כן, טענה המשיבה 3, באיזון בין כלל האינטרסים במקרה זה ראוי לשחררה מייצוגו של העותר.

בעקבות כך, ביום 5.1.2011 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני ראש ההרכב, כבוד השופטת נ' מוניץ, אשר בסופו הוחלט לדחות את בקשת המשיבה 3 לשחרורה מייצוגו של העותר. נקבע כי יש במהלכיו של העותר משום לקיחת מושכות ניהול ההליך לידיו ואין לקבל זאת. כמו כן, נקבע כי לאור התמשכות ההליך, החלטות בית המשפט העליון בבקשות הארכת המעצר ואילוצי בית המשפט וחברי ההרכב, לא ניתן לדחות את מועדי הדיונים הקבועים, ולכן, לאור עמדת עורך הדין אשכנזי, אין לקבל את בקשת המשיבה 3 לשחרורה מייצוגו של העותר. בהמשך הגיש עורך הדין אשכנזי בקשה למשיב 1 לעיון מחדש בהחלטתו, תוך הדגשה כי העותר נותן הסכמתו להארכת מעצרו עד למועד פסק הדין. ביום 16.1.2011 דחה המשיב 1 את הבקשה והדגיש כי החלטתו שלא לשחרר את המשיבה 3 מייצוג העותר לא בוססה על השאלה האם העותר מסכים להארכת מעצרו או לאו.

מכאן העתירה אשר לפנינו.

לטענת העותר המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים נדירים, בהם התערבותו של בית משפט זה בהחלטה הניתנת אגב הליך פלילי נדרשת ואף מתחייבת לאור הפגיעה האנושה בזכותו של העותר לייצוג משפטי. עוד הוא טוען כי במקרה דנן חובה לכבד את רצונו להחליף את ייצוגו המשפטי בתיק רצח אשר גורלו מונח על הכף, בייחוד לנוכח הבקשה הקצרה והסבירה ביותר לדחיית המועדים, ובנוסף יש להביא בחשבון כי הוא נאשם בודד בתיק והוא נתן את הסכמתו להארכת מעצרו עד לסיום ההליך המשפטי. יתרה מכך, לטענתו אין כל דחיפות בקיום הדיונים בחודש פברואר, שכן דווקא בחודש הקרוב עתיד עד המדינה בפרשה להעיד בתיקים אחרים והוא צפוי שם לחקירות נגדיות שבוודאי יארכו מספר ישיבות. עוד הוא מציין כי עורכי הדין לא התנו את ייצוגו בדחיית הדיונים, אלא אך פנו בבקשה קצרה וסבירה שיהיה בה כדי לאפשר את הייצוג. בסיכומו של דבר, הוא טוען כי עסקינן בדיני נפשות ובמצב המיוחד שנוצר בהליך נשוא העתירה, ולכן יש מקום להתערב בהחלטה הבלתי סבירה באופן קיצוני של המשיב 1.

דין העתירה להידחות על הסף.

ידוע הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ידון בעתירה כנגד הליך תלוי ועומד בפני בית משפט רק במקרים חריגים ביותר. "התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים תלויים ועומדים בפניהם של בתי-המשפט שמורה לחריג-שבחריג, ועיקרה הוא בהפעלתה של ביקורת שיפוטית על פעולותיו המנהליות או הסמי-מנהליות של בית-המשפט ורק על אותן מבין אלו, הנגועות בחוסר סבירות קיצוני או שנעשו בחריגה מסמכות" (בג"צ 3844/07 צבי נ' כבוד השופטת מוסיה ארד (לא פורסם, 22.5.2007); בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי חלק 2 עילות הסף 331 (2008)). יתרה מכך, בית משפט זה אינו יושב כערכאות ערעור על החלטות של בתי המשפט בהליכים פלילים. לא נראה כי המקרה הנדון מעלה לדיון נושא עקרוני, בעל השלכות רחבות טווח, וחרף טענות העותר לא נראה כי דחייתה של העתירה תגרום להיווצרותו של נזק בלתי הפיך, בייחוד מקום שחברי ההרכב המצויים בכלל נבכי הפרשה לא מצאו לנכון לקבל את בקשותיו. כמו כן הסוגיה העולה בעתירה זו אינה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, המחייבת כי בית משפט זה ידון בעתירה על מנת להבהיר את הדין בסוגיה זו (ראו בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (טרם פורסם, 8.10.2006); בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005)).

זאת ועוד, העניינים העולים בעתירה זו, נוגעים לקביעת סדרי הדיון במשפט, מועדי הישיבות ומתן אישור בית המשפט לחילופי עורכי דין, ואלה אינם נימנים, בדרך כלל, על אותם מצבים חריגים בהם מתערב בית משפט זה בהתנהלות המשפט בידי ערכאה שיפוטית רגילה (בג"ץ 900/09 מיימון נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (טרם פורסם, 11.2.2009)). החלטות אלו מסורות לשיקולה של הערכאה הדיונית, ולרוב אין להתערב בהם. בית משפט זה קבע במקרים רבים כי:

"בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים לפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור. קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכות להיות נושאים, המושארים לשיקול דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית המשפט ... לכל מי שמבקש להשיג על התוצאה של החלטה יש, למעשה, פתרון: בתחום האזרחי יש אפשרות לבקש רשות ערעור, וכך הדבר גם מופעל כיום. בתחום הפלילי ניתן לכלול נושאים כגון אלה בטענות הערעור, אם יהיה ערעור (ואם יש בטענות משום ממש) ... הניסיון לשלב את בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים האזרחיים או הפליליים, כל אימת שבית המשפט לא יהיה נכון, למשל, לדחות משפט עקב אי יכולתו של עורך הדין להתייצב לדיון ... לא יתרום לתקינות ההליכים אלא היפוכו של דבר" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702. ראו גם בג"צ 4772/05 דהאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2005)).

בסיכומו של דבר, במקרה דנן שופטי ההרכב בחנו את בקשות הצדדים, וראש ההרכב אף קיימה דיון בנוכחות הצדדים בעניין זה, והוחלט, בין היתר, שלא ניתן לדחות את מועדי הדיונים הקבועים בתיק, וזאת לאור מכלול הנסיבות שפורטו בהחלטות בית המשפט, וכן לאור החלטותיו של בית משפט זה (בש"פ 6795/10 מדינת ישראל נ' פינאין (טרם פורסמה, 5.10.10); בש"פ 8670/10 מדינת ישראל נ' פינאין (טרם פורסמה, 8.12.2010)). חרף טענות העותר, בהתאם להלכות של בית משפט זה, אין מקרה זה מצדיק את התערבותנו, ולא נראה כי האיזון הראוי בין זכויותיו של העותר לבין יעילות ניהול ההליך והאינטרס הציבורי הופר.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים.

ניתן היום, י"ג בשבט התשע"א (18.1.2011).