אברהם אליהו ובניו בע"מ נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ביו"ש ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.לפנינו עתירה המכוונת להחלטת ועדת המכרזים במכרז שפורסם באתר רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), במסגרת "תכנית למשתכן" (כהגדרתה בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל), לרכישת זכויות חכירה לבנייה רוויה וצמודת קרקע באריאל שבאזור יהודה והשומרון (להלן: איו"ש). המכרז פורסם על ידי משרד הבינוי והשיכון והממונה על הרכוש הממשלתי באיו"ש, כאשר הצד לחוזה החכירה המצורף למסמכי המכרז הוא רשות מקרקעי ישראל, והצד לחוזה הבנייה הוא ממשלת ישראל, בשם מדינת ישראל, ובאמצעות מורשי החתימה במשרד הבינוי והשיכון. עיקר המחלוקת נסב על פגם שנפל לפי הטענה בערבות שהגישה המשיבה 3, לאחר שוועדת המכרזים דחתה את טענת העותרת בהקשר זה.

2.עתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) נגד החלטת ועדת המכרזים נדחתה על רקע קביעת בית המשפט כי הוא נעדר סמכות עניינית (בהמשך להכרעות קודמות של מותבים אחרים בבית המשפט לעניינים מינהליים בשלהי שנת 2018), בשל כך שניהול המכרז הוא גם מטעמו של הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש (עת"ם (מחוזי י-ם) 39685-04-19 אברהם אליהו ובניו בע"מ נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ביו"ש (27.6.2019)). הצדדים לא ראו להגיש ערעור על פסק הדין, וחלף העתירה המנהלית הוגשה עתירה לבית משפט זה נגד החלטתה של ועדת המכרזים.

3.לאחר שיח ושיג, ולאחר שנועץ במרשתו, הודיע בא כוחה המלומד של העותרת כי אין הוא עומד על העתירה לגופה. בצד האמור, נוכח השלכת הרוחב, ראינו להעיר הערותינו גם בנושא קיומו של סעד חלופי, בהמשך לחילופי דברים בנושא זה עם באי כוח הצדדים. בפסיקתנו נקבע לא אחת, ובאופן עקבי, כי אם העניין הדומיננטי בעתירה נמצא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוא מוסמך לדון בו גם אם אין הוא מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על משיבים אחרים שהם צד לעתירה, ובמקרה זה הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (ראו למשל: בג"ץ 2786/19 מוצטפא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 4 (29.5.2019); בג"ץ 10166/17 מועצה אזורית אל קסום נ' חברת נתיבי ישראל, פסקה 14 (27.3.2018); בר"ם 7511/14 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' א.ק. יוניברס בע"מ, פסקה 17 (22.11.2016); בג"ץ 4381/97 מייזליק ואח' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה ואח', פ"ד נא(5) 385, 397-395 (1997)).

4.זהו המצב בענייננו. מדובר במכרז שפורסם על ידי המשיבים 2-1 באתר רמ"י, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. החוזים שהם פועל יוצא של הליך המכרז נעשו אל מול רשות מקרקעי ישראל ומדינת ישראל בהתאמה, והמחלוקת נסבה על שאלה מובהקת של דיני מכרזים. העולה מהמקובץ שהעניין הדומיננטי בעתירה נתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לפי פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. נציין כי כך נהגו הדברים הלכה למעשה עד לסוף שנת 2018. קרי, עתירות נגד החלטות ועדות מכרזים במתווה בו עסקינן נשמעו בבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו לדוגמה: עת"ם (מחוזי י-ם) 309/12 ארונאל חברה לבנייה בע"מ נ' הממונה על הרכוש הממשלתי ביו"ש, פסקה 4 (9.9.2012)), שדחה טענה של חוסר סמכות עניינית בהקשר דומה.

5.הגם שקיים לעותרת סעד חלופי, כלל ידוע הוא כי סמכותו המקבילה של בית משפט זה עומדת בעינה, ובמקרה חריג זה ראינו לעשות בה שימוש מטעמי יעילות, לאחר שהעותרת, כפי שפורט, פנתה מלכתחילה לערכאה המתאימה ונדחתה.

בכפוף להערותינו אלה, ובעקבות ההסכמה לגופם של דברים כמפורט לעיל, אנו דוחים את העתירה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בחשון התש"ף (4.11.2019).