עאשור ג'מעה נ' הממונה על עבודות שירות ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.העותר הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות. עם הרשעתו, הפנה בית משפט השלום את עניינו של העותר לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה). שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי הנעדר קווים עברייניים באישיותו, ללא עבר פלילי, הנוטל אחריות מלאה למעשיו. המלצתו של שירות המבחן הייתה להטיל על העותר ענישה מוחשית וקונקרטית בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות. העותר סובל ממחלות כרוניות ובהן מחלת לב, סוכרת, אי ספיקת כליות (נזקק לדיאליזה מספר פעמים בשבוע) ומוכר כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. הממונה קבע כי העותר אינו ניתן להשמה בעבודות שירות. זאת, נוכח העובדה שנשיאת מאסר בעבודות שירות היא חמש פעמים בשבוע ומינימום שש שעות עבודה ביום והעותר אינו מסוגל לעמוד בדרישות אלה בשל מצבו הרפואי.

2.בגזר הדין גזר בית משפט השלום על העותר את העונשים הבאים: (1) ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא לעבור עבירה בה הורשע; (2) צו של"צ בהיקף של 300 שעות בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן; (3) פיצוי לאשת הקרבן על סך 30,000 ש"ח. בהתאם לתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן, מיום 19.7.2016, אמור העותר לבצע את עבודות השל"צ במסגרת עמותת "אלשפאעה ואלרחמה" בכפר קרע, בעבודות אחזקה ומנהלה, בהתאם ליכולתו. צו השל"צ עוכב על ידי בית משפט השלום לצורך הגשת ערעור.

3.המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, בו טענה כי היה על בית המשפט לגזור על העותר מאסר בפועל לתקופה ממשית, וזאת לצד רכיבי הענישה האחרים. במסגרת דיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ביקש בא-כוח העותר להחזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת ששירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) יציג את עמדתו. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת חוות דעת של שירותי הבריאות בשב"ס בשאלה האם שב"ס ערוך לתת לעותר את הטיפול הרפואי המתאים, לרבות דיאליזה. כן התיר לעותר להגיש חוות דעת מטעמו. במקביל, הפנה בית המשפט המחוזי את העותר גם לממונה על מנת שיבחן פעם נוספת את יכולתו לבצע עבודות שירות, ולו גם במגבלות מסוימות. בית המשפט הוסיף, בהחלטתו מיום 14.12.2016: "כדי להסיר כל ספק, אין בכך אמירה כלשהי באשר לתוצאה בתיק זה, וטוב יעשה המשיב אם לא יפתח ציפיות".

4.בחוות דעתו המעודכנת של הממונה נמצא כי העותר אינו ניתן להשמה בעבודות שירות בשל מצבו הרפואי. מנגד, בישיבה נוספת שהתקיימה בבית המשפט המחוזי, טענה באת כוח המדינה, כי שב"ס ערוך לטפל בחולים כרוניים לרבות מטופלי דיאליזה, וזאת בהתאם לחוות דעת כללית של קצין רפואה ראשי של שב"ס. עוד הדגישה באת כוח המדינה כי לשיטתה, מלכתחילה העונש הראוי לעבירה בה הורשע העותר הוא מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הורה לשירותי הרפואה בשב"ס לערוך חוות דעת פרטנית הנוגעת לעותר עצמו על סמך בדיקתו או בדיקת התיק הרפואי שלו. לאחר קבלת חוות דעת כאמור, התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט המחוזי. בא כוח העותר טען כי מחוות הדעת עולה שנוכח מצבו הרפואי הקשה של העותר לא ניתן לממש עונש מאסר. באת כוח המדינה טענה, לעומת זאת, כי אין במצבו הרפואי של העותר כדי למנוע הטלת עונש מאסר בפועל. לנוכח חוות הדעת של שב"ס ומצבו הרפואי של העותר, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 27.3.2017, לעשות ניסיון נוסף להפנות את העותר לממונה על מנת שיבחן את יכולת השתלבותו בעבודות שירות. נקבע כי, "הממונה יעשה כל מאמץ למצוא עבור המשיב מקום בו יוכל לבצע עבודות שרות, גם במגבלותיו הרפואיות הקשות, ולו גם בשעות חלקיות".

5.בחוות דעת נוספת, מיום 8.5.2017, צוין כי העותר קיבל הפנייה לנפרולוג אודות כשירותו לשאת במאסר בעבודות שירות, וטרם הציג אישור זה ולכן "לא ניתן להשימו בעבודות שירות". בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 29.5.2017 בבית המשפט המחוזי, הבהיר בא כוח העותר כי העותר התבקש שהרופאה תציין ברחל בתך הקטנה איזה עבודות הוא יכול לבצע ואילו הרופאה סירבה בטענה שאינה רופאה תעסוקתית. באת כוח המדינה טענה כי אין אפשרות למצוא לעותר מקום לביצוע עבודות השירות. בתגובה טען בא כוח העותר כי בכוונתו להגיש עתירה נגד הממונה ובמקביל לנסות ולשוחח עם הממונה על מנת לנסות לשכנע אותו. מכאן העתירה.

6.בעתירה נטען כי החלטתו של הממונה על עבודות שירות אינה סבירה, וניתנה מבלי שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים ואף ללא הנמקה ראויה. כך, לטענת העותר, הממונה על עבודות שירות הפר את חובתו לפעול באופן אקטיבי לאיתור מקומות השמה עבור העותר, אף לאחר שבית המשפט המחוזי הורה לו לעשות כן. בעתירה צוין כי פסק דין בערעור אמור להינתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 12.6.2017 (בעוד ימים ספורים) ועל כן התבקש צו ביניים אשר יורה על עיכוב מתן פסק הדין עד הכרעה בעתירה.

7.למיטב הידיעה, טרם הוכרעה בבית משפט זה השאלה האם קיים מסלול תקיפה עצמאי כנגד שיקול הדעת המופעל על ידי הממונה על עבודות שירות ומהו הפורום שבו עשויה השגה כזו להתברר [ראו והשוו: בג"ץ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות שירות (11.10.2006); רע"פ 1/09 אסרף נ' מדינת ישראל (17.3.2010)]. עם זאת, סבורני כי אין זה המקרה להכריע בשאלה זו, היות ומדובר בעתירה מוקדמת.

8.פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור המדינה על קולת העונש טרם ניתן (צפוי להינתן בימים הקרובים). משכך, טרם הוברר מה תהא השפעת חוות הדעת של הממונה על עבודות שירות על גזר דינו של העותר. ייתכן שבית המשפט המחוזי לא יראה לנכון להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום, ואזי אין לעתירה דנן משמעות כלשהי ובמובן זה הכרעה בה תהא תיאורטית בלבד. ייתכן, לעומת זאת, שבית המשפט המחוזי יחמיר בעונשו של העותר, שאז תהא פתוחה בפני העותר הדרך הערעורית, היינו, פנייה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתה לתקוף אף את חוות דעתו של הממונה, כפי שנעשה ברע"פ 1/09 הנ"ל. כך או כך, העתירה מוקדמת ואין מקום להכריע בה בשלב זה.

9.אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בסיון התשע"ז (7.6.2017).