אמל מוחמד צאלח קבהא נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח'

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

העותר, תושב ברטעה שבאזור יהודה ושומרון, איבד זכותו לתושבות לאחר ששהה בסעודיה, במשך שנים, לצרכי עבודה. העותר גורש מסעודיה בשנת 1994, ובאותה השנה נכנס לאזור על פי רישיון ביקור לשנה. הרישיון לא חודש. בתוך כך, בשנת 1998, פנה העותר לרשויות צה"ל באזור בבקשה לחידוש תושבותו. הוא הופנה לרשות הפלסטינית, שעל-פי הסכם הביניים הועבר אליה הטיפול בענייני מרשם האוכלוסין, לרבות הסמכות להחליט על הנפקת תעודות הזהות, בכפיפות לכך כי החלטותיה בדבר מתן תעודת-זהות תאושרנה על-ידי ישראל. בהתאם, בשנת 1999 פנה העותר לרשות הפלסטינית בבקשה למתן תעודת זהות, תוך צירוף מכתב מהרשות הצבאית המוסמכת בישראל, לפיה אין לה התנגדות לכך. העותר לא נענה, מאחר שלאור המצב המדיני והביטחוני הקיים, הפסיקה הרשות לטפל בבקשות להוצאת תעודת זהות, ואף ישראל הפסיקה לטפל בבקשות לאישור החלטות כאמור.

העותר, שנשאר באזור ללא מסמך מזהה כלשהו ובמצב הקיים, בו מוצבים באזור מחסומי צה"ל, אינו יכול לנוע, עתר לבית משפט זה.

בתשובתה לעתירה סיכמה באת כוח המדינה, גתית שריקי, את המצב המשפטי בכותבה:

על רקע ההתפתחויות בחודשים האחרונים נראה כי העתירה אינה אקטואלית בשלב זה, כיוון שכל עוד לא ישתנה המצב המדיני-בטחוני מיסודו, לא יינתן אישור של הצד הישראלי לתיקון המרשם באזור, וממילא גם אין כיום קשר בין ישראל לרשות הפלסטינית בתחום זה.

ואכן, למרבה הצער, במצב המשפטי הקיים לא ניתן להושיט סעד לעותר. ברם, שהותו של העותר באזור ללא מסמך מזהה הנדרש במחסומי צה"ל, לא רק שפוגעת פגיעה קשה בזכויות העותר, אלא שגם פוגעת היא באינטרסים הביטחוניים הדורשים אפשרות לזיהוי הנעים באזור. נראה לנו, על-כן, כי ראוי שהרשויות תיתנה דעתן למצב עניינים זה ותחפשנה פתרון ראוי.

בכפיפות לאמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ח אלול, תשס"ג (24.9.2003).