עבד אלע'אני עורסאן אסעד ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.עותר 1, יליד מדינת ישראל המחזיק באזרחותה, עבר להתגורר בלבנון בשנת 1971 ושב ארצה בשנת 2008. לטעמו, מכוח סעיף 4(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, עותרות 2 עד 5 – ארבע בנותיו המתגוררות עתה בתוניסיה – הינן אזרחיות ישראליות מכוח לידה, ולפיכך על המשיבים להנפיק להן תעודות מעבר חד-פעמיות כדי שתוכלנה להיכנס למדינה.

2.בתשובתם לעתירה טוענים המשיבים כי לעותר 1 סעד חלופי, באשר הנפקת תעודות מעבר חד-פעמיות נעשית מכוח חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, והסמכות לדון בעתירות לפי חוק זה נתונה לבית-המשפט לעניינים מנהליים. הם מוסיפים, כי טרם הגשת העתירה היה על העותרים להגיש בקשה סדורה לשם הנפקתן של תעודות מעבר, אולם זאת לא עשו. עוד טוענים המשיבים, כי עותר 1 לא הוכיח שעותרות 5-2 הן אכן בנותיו, וגם במרשם האוכלוסין הישראלי אין לכך זכר. לבסוף, נטען כי העתירה לוקה בהסתרת פרטים מהותיים, לרבות העובדה שבעבר עסק עותר 1 בפעילות עוינת נגד מדינת ישראל, ועתירה קודמת שהגיש לקבלת תעודת זהות ישראלית, נדחתה, לאחר שנקבע כי גם בה הסתיר מידע חיוני.

3.בתגובה לתשובת המשיבים טוענים העותרים, כי בית-משפט זה הוא המוסמך לדון בעניינם, מאחר ומהות העתירה היא כניסתן של העותרות אל המדינה מכוח היותן אזרחיות ישראל. עוד הם מוסיפים, כי הגישו למשרד הפנים שתי בקשות להנפיק לעותרות 5-2 תעודות מעבר חד-פעמיות, אולם אלה מעולם לא נענו, וממילא, לא נתבקש מי מהעותרים להציג מסמכים המאמתים את קרבתם המשפחתית. באשר להסתרתם של פרטים טוענים העותרים, כי ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בעניינו של עותר 1, אינם רלוונטיים לעתירה זו העוסקת בבנותיו, ועל כן לא היה מקום להזכירם.

4.דינה של העתירה להידחות על הסף. אם סבור העותר כי בנותיו הן אזרחיות ישראליות, הן אינן זקוקות לתעודת מעבר אלא לדרכון (ראו סעיף 2(א) לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952). אכן, במקרים מיוחדים ניתן להנפיק תעודת מעבר גם לאזרח ישראלי על פי בקשתו (סעיף 2(ב)(2) לחוק), אולם בכל אחת משתי החלופות מסורה הסמכות לדון בהשגות נגד החלטותיה של הרשות המנהלית, לבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו פריט 12 של התוספת הראשונה לחוק בתי-המשפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000).

אי-לכך, נוכח קיומו של סעד חלופי, העתירה נדחית.

ניתן היום, ד' בתשרי התש"ע (22.09.09).