Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

אלי נחום נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

HCJ 5008/00 was decided on 23 July 2000.

The court's decision, in its own words.

אמנם, בשלב מסוים של ההליך הודו הנתבעות בקיומם של יחסי עובד-מעביד, אולם עד לאותו שלב ועד לפרסום פסק-דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5168/93 הנ"ל, התקיימה התדיינות והיו חילוקי דעות בנושא. בתי הדין דחו את התביעה לפיצויי הלנת שכר במסגרת סמכותם להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלם, ומשעשו כך, לא קמה עילה לבית משפט זה להתערב בקביעתם.

3 justices heard the case, and the ruling came on 23 July 2000.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 5008/00
Opened
2000
Decided
23 July 2000
Length
2 pages

The panel

  • שלמה לוין
  • טובה שטרסברג-כהן
  • דליה דורנר

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 5008/00 אלי נחום נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (23.7.2000)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5008/00

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין · כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן · כבוד השופטת ד' דורנר

העותר: אלי נחום

נגד

המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים · 2. בית הדין האיזורי לעבודה ת"א · 3. יעד חן מבצעים בע"מ · 4. יעד חן חקירות נזיקין בע"מ · עתירה למתן צו על תנאי

פסק-דין

זוהי עתירה נגד בית הדין הארצי לעבודה, בית הדין האזורי לעבודה ושתי חברות.

העותר התדיין עם מעסיקיו בבית הדין לעבודה כאשר אחת מנקודות המחלוקת ביניהם היתה אם נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין העותר לבין המשיבות 3 ו4- (להלן: הנתבעות). תביעתו הוגשה בתחילת שנות ה90- לפיצויי פיטורין ולזכויות אחרות. ביום 26.2.97 הודיע בא-כוח הנתבעות כי הם מצמצמים את יריעת הדיון ואת חזית המחלוקת לנוכח פסק-דין שניתן בבג"ץ 5168/93 מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ(4) 628, שניתן ביום 17.11.96, ובעקבותיו הודו הנתבעות בעובדת קיומם של יחסי עובד-מעביד.

על אף הודאה זו, מצא בית הדין האזורי לנכון לדון בשאלת היחסים האמורים מהיבט סמכותו של בית הדין. בסופה של דרך, זכה העותר בפיצויי פיטורין, אולם לא זכה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין. בית הדין הארצי אישר את פסיקתו של בית הדין האזורי. על כך העתירה שלפנינו, כשהטענה היא, שלא היה מקום לשלול מן העותר את פיצויי הלנת פיצוי הפיטורין.

דין העתירה להידחות.

כבר נאמר לא אחת, כי בית משפט זה אינו יושב כבית משפט לערעורים על פסקי-דין של בית הדין הארצי לעבודה וכי הביקורת השיפוטית על פסקי דין אלה מצומצמת ביותר. התערבות כזו תבוא רק אם נתגלתה טעות משפטית מהותית ואם הצדק מחייב התערבות (בג"ץ 4205/99 גאולה בן עמי נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם)).

בענייננו, קבע בית הדין האזורי, כי "הואיל והיו חילוקי דעות אמיתיים בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד, החלטנו לא לחייב את הנתבעות בפיצויי הלנה". בית הדין הארצי התייחס לקביעה זו בקובעו, "חילוקי הדעות שהיו בין הצדדים ביחס לשאלת קיום יחסי עובד-מעביד, היו חילוקי דעות של ממש, המצדיקים אי פסיקת פיצויי הלנה במקרה זה".

אמנם, בשלב מסוים של ההליך הודו הנתבעות בקיומם של יחסי עובד-מעביד, אולם עד לאותו שלב ועד לפרסום פסק-דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5168/93 הנ"ל, התקיימה התדיינות והיו חילוקי דעות בנושא. בתי הדין דחו את התביעה לפיצויי הלנת שכר במסגרת סמכותם להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלם, ומשעשו כך, לא קמה עילה לבית משפט זה להתערב בקביעתם.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ' בתמוז תש"ס (23.7.00).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools