גידאא אחמד מחאמיד ואח' נ' משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי אשר יורה למשיבים להעניק לעותר 2 (להלן: העותר) מעמד של תושב ואזרח בהליך של איחוד משפחות, וכן היתר כניסה לישראל לצורך עבודה. כן מבוקש צו ביניים שימנע את גירוש העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

2.העותרת 1 (להלן: העותרת) היא אזרחית ישראלית, בעלת תעודת זהות ישראלית. ביום 6.3.06 נישאה לעותר, תושב האזור ויליד 27.1.1976. העותרים מעולם לא הגישו בקשה לאיחוד משפחות. הם מנמקים זאת בכך, כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), איננו מאפשר להגיש בקשות לגבי תושב האזור שגילו נמוך מ-35 שנים. תחת זאת, עתרו לבית משפט זה.

3.העותרים טוענים כי אי-קבלת בקשתם לאיחוד משפחות הינה מפלה, נוכח העובדה שישנם מקרים חריגים בהם מתקבלות בקשות כאלה. הם מוסיפים כי העותר מעולם לא הורשע בעבירות בטחוניות, וכי בעבר החזיק כרטיס מגנטי וקיבל אישור כניסה לחבל עזה, עובדה המעידה על עברו הבטחוני הנקי.

4.המשיבים, סבורים כי דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות על הסף, וכן לגופן, משלושה טעמים. ראשית, העותרים לא פעלו למיצוי ההליכים האפשריים, שכן לא הגישו בקשה לאיחוד משפחות בטרם עתרו. שנית, העותרים לא הניחו בסיס משפטי לעתירתם, וציינו כי הדברים יובאו במסגרת עיקרי הטיעון מטעמם (סעיף 11 לעתירה). הדבר מנוגד להוראת תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, הקובעת כי העתירה תפרט את הנימוקים שבעובדה ושבחוק עליהם היא מבוססת. ושלישית, דין העתירה להידחות בשל המצב המשפטי השורר כיום ביחס לבקשות לאיחוד משפחות של תושבי האזור, המוסדר בהוראת השעה. סעיף 2 להוראת השעה מורה כי שר הפנים לא יעניק לתושב האזור אזרחות ישראלית או רישיון לישיבה בישראל. החריג לכך, הקיים לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים, איננו חל על העותר, שהוא יליד שנת 1976.

5.דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא, כי על העותר לבית משפט זה בבקשה לסעד, למצות תחילה את ההליכים המינהליים הפתוחים לפניו (ראו למשל: בג"ץ 10634/06 אבו הדבה נ' שר הפנים, תק-על 2007(1) 2765; בג"ץ 10298/06 יאסין נ' מנהלת התיאום והקישור האזרחית – איו"ש, תק-על 2007(1) 2377 (2007)). העותרים עצמם ציינו בעתירתם כי לא הגישו בקשה לאיחוד משפחות לפני שפנו לבית משפט זה, וממילא – מעולם לא נבחנה בקשה כזו מטעמם על-ידי הרשויות המוסמכות. בשל כך, לוקה עתירתם באי-מיצוי הליכים, ודי בכך כדי לדחותה על הסף (בג"ץ 4939/04 המשרי נ' שר הפנים, תק-על 2004(3) 1502 (2004)).

6.מעבר לכך: סעיף 2 להוראת השעה קובע כי שר הפנים לא יעניק לתושב האזור אזרחות או רישיון לישיבה בישראל, וכי מפקד האוזר לא יתן לתושב כאמור היתר לשהייה בישראל. העותר נמנה על תושבי האזור, וככזה איננו זכאי לקבלת אזרחות או היתר כניסה לישראל. החריג הקבוע בסעיף 3(1) להוראת השעה, המאפשר לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל לתושב האזור שגילו מעל 35 שנים, איננו חל על העותר, מפני שגילו פחות מ-35 שנים (יליד שנת 1976) (בג"ץ 9764/06 כפאיה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (2007). כמוכן, עתירתם הכללית של העותרים איננה כוללת כל טיעון ממשי אחר, עובדתי או משפטי, אשר עשוי היה לצקת תוכן ועילה לבקשתם.

ממכלול טעמים אלה, דין העתירה להידחות על הסף, ועימה הבקשה למתן צו ביניים.

ניתן היום, ד' בתשרי תשס"ח (16.9.2007).