בחטארי אריה ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

העותרים בעתירה זו עבדו מספר שנים כמפעילי מחשב בשירות המשיבה 2. לאחר סיום עבודתם הגישו העותרים לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה בגין שכר ששולם להם, לטענתם, בחסר. העותרים טענו כי תוספות מסוימות, כגון תוספת כוננות, צריכות להכלל בשכר הקובע לצורך חישוב התגמול בגין שעות נוספות. כן טענו העותרים כי לא שולמו להם תגמולים המגיעים להם בגין עבודתם בשבתות וימי חג. בית הדין האזורי (השופטת א' סלע ונציג הציבור מיכאלי) דחה את טענות העותרים. בית הדין קבע כי חישוב שכרם הקובע של העותרים לצורך חישוב התגמול בגין שעות נוספות נעשה על פי החוק ובהתאם למקובל אצל המשיבה 2 ועל כן, אין להכליל בשכר הקובע את התוספות שניתנו לעותרים. כן דחה בית הדין את טענות העותרים בדבר התגמול המגיע להם בגין עבודה בימי מנוחה וקבע כי העותרים קיבלו את המגיע להם בגין עבודתם זו.

על פסק דינו של בית הדין האזורי ערערו העותרים לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי בחן שוב את טענות העותרים וקבע כי אין מקום להתערבותו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי ציין כי צדק בית הדין האזורי כשקבע כי לא עלה בידי העותרים להוכיח את טענותיהם ועל כן יש לדחות את תביעתם. יצוין כי בית הדין הארצי קבע שבענין אחד הנוגע לעותר 2 יוחזר הדיון לבית הדין האזורי לצורך השלמת ראיות.

כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי הוגשה עתירה זו. בעתירתם שבים העותרים ותוקפים את הממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי ואת המסקנות אליהן הגיע שאושרו בפסק דינו של בית הדין הארצי. דין העתירה להידחות. כידוע, הלכה היא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, למעט במקרים חריגים בהם נמצא כי פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, או כאשר הצדק מחייב לעשות זאת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה (השוו בג"צ 10652/03 עמית נ' חברת השמירה בע"מ (לא פורסם) וההפניות המופיעות שם). עניינם של העותרים אינו נמנה בין אלה. בית הדין הארצי לא נתפס לטעות משפטית אלא נהג על פי ההלכה המקובלת לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בהכרעות שבעובדה המתקבלות בערכאה הדיונית, וכזו היתה ההכרעה בעניינם של העותרים בבית הדין האזורי לעבודה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"א בסיון התשס"ד (10.6.2004).