עאדל עיסא נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.עתירה זו עניינה בבקשת העותר להורות למשיבה לעמוד בהסדר הטיעון אשר נחתם עמו.

2.מהעתירה עולה כי נגד העותר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בגין מספר עבירות תעבורה שביצע. בהמשך, הודיעו הצדדים לבית המשפט לתעבורה כי הם הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו חזר העותר מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום. כן הוסכם כי העותר יישא בעונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, ככל שיימצא מתאים לכך. בהתאם לכך, הורשע העותר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר מכן, ובטרם נגזר עונשו של העותר, הודיעה המדינה כי לאחר גיבוש ההסדר נודע לה שהעותר הורשע בעבר בשתי עבירות תעבורה נוספות (נהיגה בשכרות) וכי ערעור על פסק הדין בנדון תלוי ועומד. עוד צוין כי הרשעות אלה לא נזכרו בגיליון הרשעותיו של העותר. משכך, ביקשה המדינה לדחות את מועד הטיעונים לעונש לשם בחינה מחודשת של עמדתה העונשית, ובית המשפט נעתר לכך. בהמשך, הודיעה המדינה כי היא מבקשת לחזור בה מהסדר הטיעון לאור שינוי הנסיבות, וכי היא אינה מתנגדת לכך שהעותר יחזור בו מהודאתו.

להשלמת התמונה יצוין כי נכון לעת הזו בית המשפט לתעבורה לא נתן החלטה בבקשת המשיבה לחזור בה מהסדר הטיעון, אך הורה בשלב זה על דחיית מועד הדיון לטיעונים לעונש.

3.העותר טוען בעתירתו כי אין לאפשר למשיבה לחזור בה מהסדר הטיעון בשלב כה מתקדם בהליך, היינו בשלב הטיעונים לעונש. עוד טוען העותר כי פסקי הדין בגדרם הורשע בעבירות אליהן התייחסה המדינה בהודעתה ניתנו אף הם בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, וכי כתב האישום בגינן הוגש על-ידי אותה מחלקת תביעות שהגישה את התביעה דנן. משכך, נטען כי אין ספק שעברו התעברותי של העותר היה ידוע למשיבה, או לכל הפחות היא הייתה יכולה להשיגו טרם החתימה על הסדר הטיעון. לנוכח האמור, כך נטען, אין לקבל את טענת המדינה לפיה נסיבות חדשות הובילו לשינוי עמדתה. לבסוף נטען כי החלטת המדינה אינה עולה בקנה אחד עם קביעות בית משפט זה בנוגע לחזרה מהסדר טיעון.

4.לאחר העיון בעתירה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תגובת המדינה.

אמנם, במספר מקרים בעבר בית משפט זה דן בעתירות דומות בגדרן ביקשו עותרים להורות לתביעה שלא לחזור בה מהסדר טיעון עמם (ראו: בג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מ(2) 393 (1986); בג"ץ 492/11 טורק נ' פרקליט המדינה (27.3.2011)). ואולם, במקרים אחרים נקבע כי בעתירות מהסוג הנדון קיים לעותר סעד חלופי, בדמות העלאת הטענות לפני הערכאה הדיונית אשר לפניה מתנהל ההליך הפלילי, ולפיכך העתירות נדחו על הסף (ראו למשל: בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף נתניה, פסקה 3 (25.4.2007); בג"ץ 4618/08 קצירי נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקאות ה'-ו' (3.7.2008); בג"ץ 4746/10 חניאל שירותי אבטחה נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (22.6.2010)).

אף בענייננו, העותר מעלה בעתירתו טענות עובדתיות שונות, אשר ראוי להן להתברר לעומקן בערכאה הדיונית הדנה בהליך הפלילי בעניינו של העותר ולא בבית משפט זה. לפיכך אני סבורה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי העומד לעותר.

5.סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ב באב התשע"ח (24.7.2018).