גרייס אלזע'בי ארטין ואח' נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – משרד הביטחון

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עתירה למתן צו על-תנאי ובצדה בקשה למתן צו ביניים, בגדרה מבוקש להורות על הארכת רישיון הביקור של העותר 2 (להלן: העותר) בשטחי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור).

2.העותר, אזרח ארה"ב, נישא בשנת 2015 לעותרת 1, ושהה באזור למשך פרקי זמן שונים מכוח רישיון ביקור שהונפק לו על-ידי המנהל האזרחי. ביום 13.2.2017 חודש רישיון הביקור של העותר למשך חודש אחד בלבד, שבסופו נדרש לעזוב את האזור בטענה כי הפר את תנאי הרישיון. בעקבות החלטה זו פנו העותרים למנהל האזרחי וביקשו לדעת על-פי איזה נוהל ניתנה. בתגובה נמסר לעותרים, כי עליהם לפנות בעניין למשיב. ביום 27.3.2017 פנו העותרים למשיב, וטענו כי ההחלטה לגרש את העותר מן האזור אינה סבירה ואינה מידתית. ביום 22.5.2017 התקבלה תגובת המשיב לפניית העותרים, בה נכתב כי "לאחר בדיקה פרטנית, הוחלט לסרב את הבקשה, וזאת לאור הפרת תנאי האשרה הנוכחית וחשש להשתקעות באזור". כמו כן ציין המשיב, כי רק לאחר יציאת העותר מהאזור יהיה באפשרותו להגיש בקשה חדשה לקבלת אשרת כניסה, וזו תיבחן כמקובל בהתאם למכלול הנסיבות.

3.מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה נטען כי העותר לא הפר את תנאי הרישיון, וכי אי-הארכתו אינה מתיישבת עם האמור בנוהל כניסת זרים לשטחי איו"ש שפורסם על-ידי המשיב. בד בבד הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים, בגדרה ביקשו להורות למשיב להימנע מהרחקת העותר משטחי האזור, עד להכרעה בעתירה. ביום 25.12.2017 התקבלה תגובת המשיב, במסגרתה הובהר כי עילת הסירוב להאריך את רישיון הביקור של העותר אינה הפרת תנאי הרישיון כפי שנטען בתחילה, כי אם חשש ממשי וכבד להשתקעות באזור. לצד זאת ציין המשיב, כי לאחר הגשת העתירה התקיים שיג ושיח בין הצדדים, שבסופו הציע המשיב להאריך את רישיון הביקור של העותר בשלושה חודשים נוספים, על מנת לאפשר לו לפעול לשם הסדרת מעמדו מול הגורמים הרלבנטיים ברשות הפלסטינית במסגרת בקשה לאיחוד משפחות, בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ – הצעה שנדחתה על-ידי העותרים. לטענת המשיב, נוכח החלטתו העדכנית, הדיון בעתירה התייתר ודינה להימחק.

4.ביום 1.1.2018 ביקשתי מאת העותרים להגיש הודעת עדכון, במסגרתה יבהירו האם לנוכח האמור בתגובת המשיב עודם עומדים על עתירתם. ביום 8.1.2018 הודיעו העותרים כי הם אינם מתנגדים למתווה המוצע על-ידי המשיב, בכפוף להסרת הדרישה לערבות כספית. לטענת העותרים, "מקום בו העתירה דנן והסעד המבוקש בה נולדו כתוצאה מטעות של המשיב ומהתנהלותו המבלבלת [...] אין עילה להכפיף את מתן הסעד המבוקש בעתירתם להטלת ערבות". כמו כן ביקשו העותרים לקבל את פרטי הקשר של בעל התפקיד בצד הישראלי האמון על הטיפול בבקשתם לאיחוד משפחות לאחר שזו תועבר מהרשות הפלסטינית, וביקשו להאריך את רישיונו של העותר עד למתן החלטה בעניינו, ככל שבקשתם תועבר מהרשות הפלסטינית.

5.ביום 18.1.2018 הוגשה תגובת המשיב להודעת העותרים, במסגרתה מסר את פרטי הקשר של בעל התפקיד הרלבנטי, וציין כי ככל שתועבר בקשה מהצד הפלסטיני לא יורחק העותר מן האזור עד לחלוף 30 יום ממועד מסירת ההחלטה בה. יחד עם זאת עדכן המשיב, כי הוא עומד על דרישתו להפקדת ערבות כספית, הנובעת בין היתר מן הטעם שהעותר המשיך לשהות באזור גם לאחר שפג תוקף רישיונו, וטען כי אין עילה להתערב בהחלטתו-זו.

6.דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה. ההחלטה אם לאשר את המשך שהותו של העותר באזור, ובאלו תנאים, נתונה לשיקול דעתו של המשיב. בענייננו נשקל החשש הממשי להשתקעותו של העותר באזור, כמו גם העובדה שהמשיך לשהות באזור לאחר שפג רישיון הביקור שקיבל. הטלת ערבות כספית בסך של 20,000 ₪ הריהי סבירה בנסיבות העניין, ואינה מצדיקה את התערבותנו.

7.אשר על כן, העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו בשבט התשע"ח (31.1.2018).