אסתר צדיק נ' מנהל הארנונה בעיריית רמת גן ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.עניינה של העתירה דכאן הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעמ"נ 60521-03-21 (השופטת ל' ביבי) אשר ניתן ביום 14.7.2021 ובמסגרתו נדחה ערעורה של העותרת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה רמת-גן, מיום 10.1.2021, אשר ניתנה בערר 11/20.

2.הליכים אלו נסובו על תשלום הארנונה שנקבע לחובת העותרת בתקופה שבין השנים 2016-2012 בגין נכס שבבעלותה (להלן: הנכס). בקיצור נמרץ: העותרת חויבה בתשלום ארנונה ביחס לנכס לפי סיווג "למשרדים שירותים ומסחר" (להלן: סיווג מסחרי), בעוד שלטענתה, במועדים אלו שימש הנכס למגורים.

3.החלטת ועדת הערר נתנה תוקף להסכמת המשיבה לשינוי הסיווג לצרכי ארנונה ביחס לשנים 2016-2015 כסיווג למגורים, ובתוך כך הותירה על כנה את חיובה של העותרת בארנונה לפי סיווג מסחרי ביחס לתקופה שבין השנים 2014-2012. פסק הדין קמא דחה את ערעורה של העותרת בקבעו כי "החלטת ועדת הערר עולה עם שורת הדין ולא נפל בה כל פגם".

4.דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

5.לעותרת סעד חלופי מובהק בדמותה של הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין קמא (ראו: סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000) – סעד אשר העותרת נמנעה מלממש ללא הצדקה ואף מבלי לספק לכך הסבר בעתירתה. קיומו של סעד חלופי כאמור חוסם את שערינו בפני העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 5705/17 ליגאי נ' שר הפנים, פסקה 11 (19.7.2017); בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים, פסקה 4 (7.10.2015)).

6.העתירה נדחית אפוא בזאת; העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ד באלול התשפ"א (22.8.2021).