יבגניה אבו זהרה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לנמק מדוע לא ניתנת החלטה של המשיבה 2 בבקשתו של פאדי אבו-זהרה (להלן – פאדי), הוא בעלה של העותרת 1 (להלן – העותרת) ואביו של העותר 2 (להלן – העותר), לקבלת רישיון ישיבה בישראל.

2.העותרת עלתה לישראל מאוקראינה וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. פאדי, שגילו 30 שנים, הינו יליד שכם ותושב הרשות הפלסטינית. בשנת 2005 הכירו העותרת ופאדי. ביום 23.11.2006 נישאו השניים בבית הדין השרעי. ביום 8.7.2007 נולד לבני הזוג בן, הוא העותר. ביום 23.4.2008 פנה פאדי למשיב 1 (להלן – המשיב) בבקשה לקבל רישיון ישיבה בישראל מטעמים הומניטאריים. זאת לאחר שהתברר לו, כי מפאת גילו אין הוא עומד בתנאי הסף להגשת בקשה לאיחוד משפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – החוק). בבקשה ציין פאדי, כי קשריו עם בני משפחתו בשכם נותקו עקב נישואיו לעותרת ואף טען שנשקפת סכנה לחייו אם ישוב לשטחי הרשות הפלסטינית. ביום 26.6.2008 התקבלה תשובה מטעם המשיב, לפיה על פאדי להגיש את הבקשה בצירוף מסמכים שונים למשיבה 2 (להלן – הוועדה). בהתאם לכך, הגיש פאדי בקשה ביום 13.7.08 לוועדה לקבלת רישיון שהייה ארעי בישראל, עד שיוכל להגיש בקשה לאיחוד משפחות. אישור על קבלת הבקשה נמסר לבא כוחו של פאדי ביום 4.8.08. בעקבות פנייתו לוועדה נמסר לפאדי ביום 6.11.08, כי עניינו מצוי בטיפול והוא יידון לפי סדר, בהתאם למועד הגשת הבקשה. עד למועד הגשת העתירה ביום 16.7.09, ולמרות מספר פניות נוספות לוועדה, לא נמסרה לפאדי ולעותרים החלטת המשיבים בעניינו של הראשון. מכאן העתירה דנא. בעתירה טוענים העותרים, כי בהתאם לסעיף 3א1(ד) לחוק, על המשיב ליתן תשובה מנומקת בבקשה לקבלת רישיון מטעמים הומניטאריים בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים. פרק זמן זה חלף לטענת העותרים כשלושה חודשים לפני הגשת העתירה. לפיכך מבקשים העותרים כי נורה למשיבים ליתן החלטה בבקשת פאדי לקבלת רישיון.

3.ביום 15.10.09, ולאחר שתי הארכות מועד, הוגשה תגובת המשיבים לעתירה. בתגובה נאמר, כי מבדיקה שנעשתה לאחר הגשת העתירה התברר, כי בידי הוועדה לא מצויים כל המסמכים הדרושים לצורך דיון בבקשת פאדי, והודעה על כך נמסרה לבא כוח העותרים. ביום 22.9.09 העביר בא כוח העותרים את המסמכים הנוספים שנתבקשו. לאחר שתי ארכות נוספות, הגישו המשיבים ביום 10.1.10 הודעה מעדכנת. בהודעה נאמר, כי עניינו של פאדי נדון בוועדה ביום 3.11.09, וכי המלצת הוועדה הייתה לדחות את הבקשה מאחר שאין היא מגלה טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן היתר שהייה. המלצתה של הוועדה הועברה למשיב. המשיב קיבל את המלצת הוועדה ובמועד כלשהו בתחילת דצמבר 2009 דחה את בקשת פאדי לקבלת רישיון ישיבה בישראל. יצוין, כי בהודעה המעדכנת, שנמסרה למעלה מחודשיים לאחר הדיון בעניינו של פאדי בוועדה וכחודש לאחר החלטת המשיב, נאמר לנו, כי הודעה מטעם הוועדה בעניין החלטת המשיב טרם נמסרה לעותרים.

4.דין העתירה להימחק על הסף. הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה - מתן החלטה מטעם המשיבים בבקשתו של פאדי – הושג. משכך, מיצתה עצמה העתירה. יש לציין, כי בעקבות ההודעה המעדכנת שמסרו המשיבים, הגישו העותרים תגובה מטעמם, בה הם משיגים על החלטת המשיבים בעניינו של פאדי, ומבקשים ליתן לפאדי רישיון ישיבה בישראל. בקשה זו היא בבחינת בקשה לסעד חדש, שלא נתבקש בעתירה המקורית. סעד זה שונה במהותו מהסעד העיקרי שנתבקש בעתירה ומקומו בעתירה נפרדת. טענותיהם של העותרים בקשר להחלטת המשיבים נשמרות להם ודרכם של העותרים לפנות פעם נוספת לבית המשפט פתוחה (ראו והשוו, בג"ץ 1793/03 דרורי נ' מועצת מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 30.11.05)).

5.העתירה נמחקת אפוא על הסף. עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות המשיבים, ישאו הם באגרת העתירה ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, י"א שבט, תש"ע (26.01.2010).