אריה שפיר נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותר הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, ועל תקנות שהותקנו מכוחו. בית משפט השלום השית על העותר ביום 8.6.03 שנים עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה של שנים עשר חודשים וכן קנס בסך 100,000 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו. בערעור לבית המשפט המחוזי קוצרה תקופת המאסר לריצוי בפועל לששה חודשים. הקנס וכן המאסר תמורתו נותרו על כנם. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה (על ידי השופט א' א' לוי) ביום 20.9.05. בהחלטה נאמר כי עם דחייתה של הבקשה מתבטל עיכוב תשלומו של הקנס. העותר לא התייצב לריצוי המאסר על דרך עבודות שירות ולא שילם את הקנס. העותר נאסר ביום 6.4.09 בשל אי תשלום הקנס. הוא אמור להשתחרר מן המאסר תמורת הקנס ביום 3.8.09. העתירה דנא, בה מבקש העותר לבטל את צו המאסר בגין אי תשלום הקנס, הוגשה ביום 19.7.09. ביום 29.7.09 הוגשה תגובתו של המשיב.

2.דינה של העתירה להידחות, הן בשל שיהוי וחוסר ניקיון כפיים והן לגופה. העתירה הוגשה רק לקראת תום התקופה של ארבעה חודשים ולא צוינו בה פרטים רבים לגבי השתלשלות העניינים מאז נגזר דינו של העותר.

3.אין לקבל את טענתו של העותר כי בהחלטה שניתנה בבית משפט זה ביום 20.9.05 נקבע כי עליו לשלם את הקנס ותו לא. ההחלטה דחתה את בקשת רשות הערעור. משמע, גזר הדין, שכלל מאסר תמורת קנס, נותר על כנו. הבקשה לא נתקבלה ובכל מקרה דן יחיד בבית משפט זה לא יכול היה כלל לקבל את הבקשה ולשנות את גזר הדין. אף בטענותיו הנוספות של העותר אין ממש. חובה לזכור, כי נמצאים אנו למעלה משש שנים מאז מתן גזר הדין וכמעט ארבע שנים מאז דחייתה של בקשת רשות הערעור. ברור, כי מעת דחייתה של הבקשה חייב היה העותר לשלם את הקנס. משהקנס לא שולם במשך שנים, על העותר לרצות את המאסר שהוטל למקרה שהקנס לא ישולם. הוא אכן מרצה את עונש המאסר חלף הקנס ועליו להשלים את התקופה שנגזרה עליו.

4.העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ב באב התשס"ט (2.8.09).