סנאהר פהמי נובה ואח' נ' ראש הממשלה ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.העותרת 1 הינה אזרחית ישראל שזכתה באזרחות מכוח היותה בת של אזרח ישראלי. ביום 29.7.97 נישאה העותרת 1 לעותר 2, תושב האזור, ולהם 3 ילדים, העותרים 5-3. לטענת העותרים, בקשתם לאיחוד משפחות לא נענתה ופניותיהם החוזרות בעניין למשיבים לא הניבו דבר. בעתירה זו מבקשים הם כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות עבור העותר 2 וכי תבוטל החלטת הממשלה מיום 12.5.02. כן עותרים הם למתן צו ביניים שימנע הרחקתו של העותר 2 מישראל עד להכרעה בעתירה.

2.המשיבים טוענים בתגובתם, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים, לאחר שהעותרים נמנעו מלציין בעתירתם עובדות רלוונטיות לעתירה שעיקרן בכך שבקשתם לאיחוד משפחות סורבה בחודש אוגוסט 2001 לאחר שנמצא כי העותרים לא הוכיחו כי מרכז חייהם בישראל, ומכאן שבניגוד לטענתם, הבקשה לאיחוד משפחות טופלה. עוד הם טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. זאת, לאחר שביום 12.8.01 נשלח אל העותרת 1 מכתב המודיע על דחיית הבקשה לאיחוד משפחות. המשיבים מציינים, כי ביום 8.6.03 עודכנו העותרים בדבר דחיית בקשתם, לאחר שלטענתם לא קיבלו את המכתב מיום 12.8.01. רק כעבור כשנה וחצי התקבלה פניית בא כוחם בעניין. הלה נתבקש ביום 26.1.05 להמציא יפוי כוח מטעם העותרים, אולם מאז לא נתקבל אצל המשיב דבר בעניינם של העותרים, עד להגשת העתירה על ידי בא כוח אחר, כחמישה חודשים מאוחר יותר, ביום 20.6.05. עוד סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף גם נוכח המצב המשפטי השורר מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן- החוק), כפי שהוארך אך לאחרונה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

מהמסמכים המצורפים לתגובת המשיבים עולה כי אכן בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות טופלה ונענתה בסירוב. הבקשה נדחתה לאחר שנמצא כי מרכז חייהם של העותרים אינו בישראל. כל אלה פרטים שלא בא זיכרם בעתירה אף על פי שברי כי יש להם נגיעה ישירה לעתירה וכי אין התמונה העובדתית שלמה בלעדיהם. פעמים אין ספור חזר בית משפט זה ושנה כי לא יושיט סעד למי אשר נמנע מלהביא בעתירתו את מלוא העובדות הנוגעות לעניין (ראו: בג"ץ 761/79 טרוסקין נ' וינברג, פ"ד לד(2) 461, 463; בג"ץ 134/79 שיכון עובדים בע"מ נ' המועצה המקומית נווה מונוסון, פ"ד לג(3) 169, 170). גם אניח כי העותרים לא קיבלו את ההודעה מיום 12.8.01 על דחיית בקשתם לאיחוד משפחות ועל כן לא ציינוה בעתירתם, הרי שהעותרים יודעו באשר להחלטה כשנתיים מאוחר יותר, ביום 8.6.03, כשפנו למשיב 3. אף על פי כן, פנו למשיבים בעניינם רק כשנה וחצי מאוחר יותר ומאז לא נעשה דבר בעניינם על ידי בא כוחם. במילים אחרות, גם אם אניח כי העותרים לא קיבלו את ההודעה מיום 12.8.01, הרי שפרק הזמן שחלף מאז עודכנו בהחלטה (8.6.03) ועד להגשת העתירה - כשנתיים - עולה כדי שיהוי ואינו מאפשר בחינת ההחלטה על בסיס נתונים עדכניים (ראו: בג"ץ 3947/04 קבועה ואח' נ' שר הפנים - מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.6.04); בג"ץ 1163/03 מסארוה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 3.2.04)). השיהוי שדבק בהגשת העתירה תוצאתו דחייתה של העתירה על הסף.

אוסיף, כי את העתירה שבפנינו ניתן היה לראות גם כבקשה חדשה לאיחוד משפחות, אותה היה על העותרים להגיש אל משרד הפנים, תחת הבקשה הקודמת שנדחתה. אלא שכיום מוסדר הטיפול בבקשות אלה על ידי החוק, אשר על פיו אין מטופלות ככלל בקשות לאיחוד משפחות שהוגשו לאחר שנתקבלה החלטת הממשלה ביום 12.5.02. החוק תוקן, כאמור, אך לאחרונה וככל שסבורים העותרים כי בידם עילה לכך מכוח החוק, באפשרותם להגיש בקשה חדשה אל משרד הפנים.

הטענות כנגד החלטת הממשלה מיום 12.5.012 עומדות ממילא במוקד הדיון בעתירות תלויות ועומדות נגד חוקתיות החוק והן תוכרענה במסגרת פסק הדין שיינתן בעתירות אלה. לכשיינתן פסק הדין, ואם יסברו העותרים כי יש להם עילה לכך, באפשרותם לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לרשות המוסמכת.

העתירה נדחית ועמה גם הבקשה לצו ביניים.

ניתנה היום, ח' באלול תשס"ה (12.09.2005).