מוחמד גמעאן סמירי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה

פסק-דין

הנשיא א' ברק:

העתירה מופנית כנגד צו תפיסת מקרקעין (התשס"ד-5) (גדר ביטחון פרוזדור כיסופים) (אזור חבל עזה), תשס"ד-2004 שהוצא ביוני 2004 לשם הקמת מרחב הגנה על "ציר כיסופים" שברצועת עזה. לאחר דיון ושמיעת טענות הצדדים פסקנו (ביום 13.07.2004) בדבר דחיית העתירה. לאור העובדה כי מאז תפיסת המקרקעין והגשת העתירה יצאו כוחות צה"ל מרצועת עזה וצו התפיסה אינו מיושם עוד, יינתנו נימוקינו בקצרה.

1.המשיב הכריז על תפיסתם של כ-628 דונם, באזור המחבר בין קו התפר לבין יישובי גוש קטיף (להלן – המקרקעין). תפיסת המקרקעין נעשתה לצורך הקמת "מרחב הגנה" שיהיה מתוחם בגדר התראתית אלקטרונית, שתתריע על התקרבות וחדירה של מחבלים ל"ציר כיסופים". העותרים הם תושבי השטח הנכלל בצו התפיסה. הם מתגוררים ומשתמשים במקרקעין. זכויותיהם המשפטיות ביחס לשטח זה לא הובררו עד תום. ההשגה שהגישו העותרים (ביום 20.06.2004) נדחתה, תוך מתן שהות של שבוע נוסף להגשת עתירה לבית משפט זה.

2.צו התפיסה הוצא שעה שרצועת עזה הייתה תחת תפיסה מלחמתית. כפי שפסקנו לא פעם, המפקד הצבאי מוסמך לתפוס מקרקעין בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית, מקום שהדבר נדרש לצרכי בטחון. עד כמה שהקמת הגדר היא צורך צבאי חיוני, אין בעצם הפגיעה בקניין הפרטי כדי לשלול את הסמכות להקימה (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 832). מתוך הנתונים שהובאו לפנינו, השתכנענו כי ביסוד תפיסת המקרקעין והקמת "מרחב ההגנה" עמדו שיקולים צבאים. הצורך בהקמת "מרחב הגנה" התעורר נוכח מתקפת הטרור העקבית והקטלנית על ישראל ועל "ציר כיסופים" בפרט. בשנים האחרונות התרחשו לאורך הציר עשרות פיגועי טרור קטלניים. הגנה מפני הטרור הרצחני היתה, איפוא, צורך ביטחוני חיוני מהמעלה הראשונה. לא נפל, אם כן, כל פגם בסמכותו של המפקד הצבאי להורות על תפיסת המקרקעין.

3.צו התפיסה מקיים את דרישת המידתיות. המשיב והגורמים המקצועיים הפועלים מטעמו בחנו ביסודיות חלופות שונות להשגת הצרכים הצבאיים, מתוך גישה כי יש להגשים, מצד אחד, את התכלית הבטחונית להגנה על חיי אדם, ומצד שני, מוטלת חובה למזער את הנזק והפגיעה העלולים להיגרם לאוכלוסיה הפלסטינית. במסגרת זו נלקחו בחשבון האינטרסים של התושבים באיזור צו התפיסה. יש לזכור כי צו התפיסה חל על אזור שברובו איננו מיושב ואינו מעובד. חלק ניכר מהאזור שנתפס לא היה נגיש למרבית האוכלוסייה המקומית, הלכה למעשה. המשיב סבר כי הקמת הגדר תגשים את המטרה הבטחונית העומדת ביסודה בכך שתתן התרעה אודות התקרבות גורמים בלתי רצויים. האמצעי הנבחר על-ידי המשיב הנו האמצעי שפגיעתו פחותה בהתחשב בנסיבות העניין. בתחילה פעל המשיב בצורות אחרות, כגון עוצר, סגירת השטח, ואף הקמת גדר "תלתלית". רק לאחר שאלה לא הצליחו להביא להפסקת פעולות הטרור כלפי המשתמשים ב"ציר כיסופים" פעל המשיב לתפיסת מקרקעין לשם הקמת "מרחב הגנה". נחה דעתנו כי צרכי צבא הכרחיים הינחו את המשיב בהוצאת צו התפיסה. הגשמת תכלית זו אינה מתאפשרת בלא פגיעה מסוימת בקנין הפרטי. עם זאת, השתכנענו כי ננקטו כל הצעדים הנדרשים על ידי מפקד האיזור כדי להגשים את תכלית הצו תוך פגיעה פחותה ככל הניתן בתושבים המקומיים.

מטעמים אלה, דחינו את העתירה.

ה

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

ש ופט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

ניתן היום, ט"ו בסיון התשס"ו (11.6.2006).